20 בדצמ׳ 2016

אל תהיו פושעים. אל תתנו לילדים שלכם ממתקים


מה יכול להיות מרגש יותר מלראות ילד מתענג על שוקולד? שואל ניסן שור במדור שלו במוסף "הארץ". הוא מספר על ביעותי לילה של הילד שלו, שחולם על ממתקים, ועל ילדותו שלו עמוסת הממתקים והחטיפים בשנות השמונים. עוד הוא מתאר שכן חובב בריאות, חמוץ ולא נחמד כמובן, שמנע מילדיו ממתקים ומת בדמי ימיו, כמו שקורה להרבה בריאותנים אובססיביים, לדעתו, ומתאר את אומללותם של ילדים שנמנעים מהם ממתקים. הוריהם, אמנם אינם שקולים לגמרי להיטלר ולחניבעל לקטר, אבל הם בהחלט פושעים מטורפים ואחוזי אמוק. לסיכום מפציר שור בקוראיו לא להתעלל בילדיהם, ולהעמיס עליהם ממתקים, חטיפים, משקאות מתוקים וג'אנק פוד, כדי פשוט לחיות. 

לא מאמינים למקרא עיניכם? הנה הכתבה

הזדעזעתם מספיק? אז בואו נעמיד דברים על דיוקם: 

גם אני גדלתי בשנות השמונים, ואפילו לא רחוק מהמקום בו גדל ניסן שור. גם אצלנו לא הכירו את המושג בריאות, כלומר, לא בהקשר של אוכל, וגם אנחנו לא קראנו את האותיות הקטנות על השקיות (חוץ מאשר על נקניקים, שדווקא הם, ולא ממתקים, היו הפרי האסור אצלי בבית, בגלל הניטראטים והניטריטים שההורים שלי ראו כאויבים גמורים). אבל, לא היה לנו משהו מתוק או מלוח ביד. להיפך. היה מדף לממתקים, והוא היה כל כך גבוה, שאחותי ואני נהגנו להמציא כל מיני שיטות כדי להגיע אל מעט הסוכריות וקצת בייגלה שהיו שם לפעמים. עם כל חיבתנו לממתקים, היה ברור וידוע שזה לא בריא, לא לשיניים ולא בכלל. והחינוך שקיבלנו די השתלם - לאחותי ולי (ביחד) יש פחות מעשר סתימות, וכל השיניים שלנו עדיין איתנו. 

מה שלא היה ידוע אז, בשנות השמונים, ידוע היטב היום - סוכר ושמן הם לא בריאים. שיניים, לב, כלי דם, כליות, מעיים, מוח, עיניים - כולם עלולים להפגע מצריכה עודפת של ממתקים, חטיפים וג'אנק פוד. את הנזק שנגרם למי שגדל בשנות השמונים כבר קשה לתקן (ועכשיו מגיעות השנים שבהן הוא מתחיל להתבטא), אבל למה לא ללמוד מהניסיון ומהידע הרפואי הקיים, ולמנוע את זה מהדור הבא? 

הילד של שור בוכה באמצע הלילה ורוצה ממתקים, כי הוא מכור לסוכר. הוא כבר לא יכול בלי. ילדים שאוכלים ארוחת ערב מזינה שכוללת חלבונים, פחמימות מורכבות ויטמינים וסיבים (כלומר, חביתה, פרוסת לחם מלא עם גבינה וירקות), לא מתעוררים בבעתה וחולמים על עוגיות ובמבה. הם הולכים לישון שבעים, וישנים עד הבוקר, לשמחת הוריהם.

התיאורים של ילדי השכן הבריאותן, שמתנפלים על סוכריה שנפלה במקרה, אכן קורעי לב, אבל נובעים מהקיצוניות שבה חיו. מניעה של כל דבר, לא רק ממתקים, עלולה להביא לחשק עז, במיוחד אם כל הסביבה רואה בהם, לא רק משהו טעים, אלא משהו חשוב - פרס על התנהגות טובה, סימן למקובלות חברתית, ואפילו עמידה על שלך ומרד בהורים. לכן כדאי לא למנוע ובטח לא לאסור, אלא להציב גבולות ברורים, ולדעת באופן ברור גם מתי חורגים מהם ובאיזו מידה. 

ניסן שור מגדיר את האנשים שמקפידים על בריאותם ועל בריאות ילדיהם כחולי שליטה. אבל הוא מתבלבל בין שליטה להצבת גבולות. כמו שנלך בביטחון רב יותר על גג שיש לו מעקה מאשר על גג שאין לו, כך גם ילדים מרגישים בטוחים יותר כאשר הם יודעים מה מותר ומה אסור. אסור היא לא מילה גסה. היא מילה שמראה שלאבא ואמא אכפת מהילד שלהם ומהבריאות שלו. זה אולי לא כל כך כייף כרגע, כשממש מתחשק להתייחד עם סוכריה על מקל, אבל בטווח הארוך הרבה יותר משתלם, גם לילד וגם להורים שלו, לקבוע גבולות לאכילת ממתקים. זה לא אומר שצריך להתנזר לגמרי מאכילת ממתקים וחטיפים, אלא שכדאי להחליט, עדיף יחד עם הילד, על סוג הממתקים ומתי לאכול אותם. השיתוף יעזור לילד לעמוד בהחלטה. 
שור חושש לאיכות חייהם של הילדים שאוכלים פירות ואגוזי מלך בגני השעשועים, וטוען שהם סובלים. הוא מתבלבל: ילדים שלא מכירים את האפשרות של להאביס את עצמם בממתקים וחטיפים מתוקים ומלוחים עד בחילה, שעושים אותם חסרי סבלנות ומלאי מרץ רגעי, שמחים לעצור לרגע מהמשחק, ללכת למי שמחכה להם על הספסל, ולקחת פסק זמן (כלומר, פרי או אגוז).

החיים מורכבים יותר מאשר מזיק או לא מזיק, גורס שור, ויש פער עצום בין קרקרים בטעם קרטון לבין נחשי גומי בטעם צבע מאכל. החיים הם רצף של אכילת ירקות ופירות, קציצות ושניצל, פסטה, לחם, גבינות וחומוס, וכן, גם כמה ממתקים מדי פעם.אז "הכל במידה", והכי חשוב, לא צריך לדחוף את הראש לתוך קערה ענקית של ממתקים וחטיפים בשביל לחיות, כמו ששור מציע, אפשר גם להנות מדברים שלא קשורים באוכל ומפעולות שאינן אכילה. 

ואיך אצלכם? פריכיות או סוכריות? ספרו בתגובות. 

14 בדצמ׳ 2016

סופגניות - כן או לא?



חנוכה בפתח, הקונדיטוריות במתח, ושר הבריאות, שכבר הביע את דעתו בעבר בענייני תזונה נכונה, קורא לציבור להמנע מאכילת סופגניות. 
קמח לבן, המון סוכר ועוד יותר המון שמן, החומרים שמהם מורכבות הסופגניות, באמת לא נשמעים כמו מתכון לבריאות טובה. גם המספרים מהלכים אימים - בכל סופגניה יש כ- 500 קלוריות, שזה בסביבות 70 קלוריות לביס. ב- 500 קלוריות אפשר לאכול ארוחה שלמה, שכוללת בשר (צלוי), פסטה או אורז, ומנת ירקות מבושלים או  מאודים. ארוחה כזו היא כמובן הרבה יותר מזינה ומשביעה, וכוללת ערכים תזונתיים מגוונים. 
מצד שני, להפוך את הסופגניות לאויבות הבריאות זה די קיצוני. סופגניה, ממש כמו מצה בפסח ואוזן המן בפורים, היא מסמלי חג החנוכה, שהוא חג משפחתי וחברתי (תלוי עם מי אתן בוחרות להדליק נרות...), שמכניס קצת אור וחום  בחושך החורפי. נכון, ממש לא חובה לאכול סופגניות, ואפשר להחליף אותן בפחמימות יותר "בריאות" (או בירקות מאודים), אבל סופגניות הן חלק מאווירת החג ומהכייף.
בקבוצות לאורח חיים בריא "מפסיקות לספור, מתחילות לסמוך", שאני מנחה יחד עם סיגל ביצור, אנחנו מלמדות, שמי שסומכת על הגוף שלה כל השנה, לא צריכה לזכור כמה קלוריות יש בסופגניה, ובטח לא לספור אותן ולחשב מה היתה יכולה לאכול בכמות הקלוריות הזו. 
הגישה שלנו דוגלת במתינות ובדרכי נועם ולא בהחרמות. המפתח לחיים בריאים הוא איזון, ולא התנזרות מוחלטת. מי שמקפידה על אורח חיים בריא כל השנה, אוכלת הרבה ירקות, שותה מים ועושה פעילות גופנית סדירה, יכולה לאכול, אם היא רוצה, סופגניה או שתיים במהלך החג.
הסוד הוא להפחית בכמויות, לשמור על הגבולות שתקבעו מראש, ולזכור ש"הכל במידה", ושהשמחה האמיתית באה מהמפגש המשפחתי/ חברתי בעת הדלקת הנרות, ולא מאכילת פחמימה זו או אחרת.

אז סופגניות - מחרימות או זורמות? כתבו לי בתגובות:

6 בדצמ׳ 2016

יושבנוּת - המגיפה של המאה ה- 21


רובנו, גם מבוגרים וגם ילדים, יושבים רוב היום - לומדים, עובדים מול מחשב, נוסעים ואפילו את שעות הפנאי מבלים מול המחשב או הטלוויזיה. במחקר שנערך בארה"ב, התברר שמבוגרים וילדים יושבים מעל 7 שעות ביום. ישיבה מרובה עלולה לגרום ללחץ על החוליות ולהתכווצויות שרירים, שגורמות לבעיות שריר שלד ולכאבים הנובעים מהן - כאבי גב, צוואר וגפיים. ישיבה ממושכת מעלה את הסיכון לקרישי דם, במיוחד אם גם שוכחים לשתות, וכן לעליה בסיכון להשמנת יתר, למחלות לב וכלי דם. 

איך אפשר להמנע מסכנות היושבנוּת? הנה כמה רעיונות: 

במשרד:

1. סדרו את עמדת העבודה, כך שתהיה נוחה לכם: גובה הכסא צריך להיות כזה שהרגליים יהיו מונחות על הרצפה, הירכיים ב- 90 מעלות לשוקיים, האמות ב- 90 מעלות לזרועות והגב התחתון צמוד לבליטה במשענת הכסא. אפשר להעזר בכרית לגב או בארגז תומך לכפות הרגליים. את חלקו העליון של מסך המחשב מקמו בגובה העיניים, והעזרו בחבילת ניירות מחשב, כדי להתאים את גובהו של המסך. 

2. הציעו לקיים פגישות בעמידה או בהליכה, במקום בישיבה. תועלת נוספת, על הדרך - הן גם יתקצרו ויתמקדו ויהפכו אתכם לעובדים יעילים יותר. במקום לדבר עם קולגות בטלפון או באימייל, לכו למשרד שלהם ודברו איתם שם או הציעו להם ללכת איתכם. שוחחו בטלפון תוך כדי התהלכות במשרד, במקום בישיבה.

3. מקמו רחוק - הציבו את המדפסת מחוץ למשרד שלכם, ולכו לקחת כל הדפסה ששלחתם. החזיקו בקבוק מים ופירות במקרר,ולא לידכם.



4. זוזו לעיתים קרובות - אחת ל- 45 דקות, עשו הפסקה. קומו מהכסא, לכו לשתות מים או לכו לקחת את הדואר. עודדו את הילדים לצאת להפסקה ולא להשאר בכיתה, ולעשות במהלכה פעילות גופנית קלה. גם להם חשוב לזוז. אם אתם נוהגים במשך זמן ממושך, עצרו בתחנת דלק, וצאו להתאוורר, לזוז ולהתעורר.

5. עשו מתיחות, שישחררו את השרירים שנתפסו בישיבה הממושכת. למשל - סובבו את הכתפיים מספר סיבובים אחורה ומספר סיבובים קדימה. הניעו את הראש, בתנועות רחבות של "לא" ו"כן". שלבו את אצבעות הידיים זו בזו, וסובבו את כפות הידיים המחוברות, לשחרור פרק כף היד. קרבו את השכמות זו לזו מספר פעמים. סובבו את הקרסוליים מספר סיבובים, פעם החוצה ופעם פנימה. 

בבית:

6. מצאו תחביבים שאינם כוללים ישיבה - עבודה בגינה, בישול, ריקוד, הליכה, וכמובן כל סוגי הספורט. 

7. החליפו נסיעה ונהיגה בהליכה ורכיבה על אופניים. נכון, זה לוקח יותר זמן, ולא כל כך נעים כשיורד גשם זלעפות, אבל הרבה יותר בריא!

23 בנוב׳ 2016

ראיון בבלוג - עם נורית אלבוחר

 

את נורית אלבוחר אני מכירה כבר הרבה שנים, מתברר, עוד כשנהגנו שתינו לגלוש בפורום אומנות שימושית כחובבות יצירה. אלא שאז השתמשנו בכינויים, ולכן רק כשנפגשנו בגלגול הנוכחי שלנו, קישרנו בין השם, הפנים ותחום היצירה... חלק נכבד מאורח חיים בריא כולל התייחסות לנראות שלנו, ואני אוהבת את הגישה של נורית ללבוש ולהשפעה שלו על מצב הרוח, המראה והשמירה על אורח חיים בריא. לכן שאלתי אותה כמה שאלות על עצמה ועל התחום. למתמידות בקריאה - יש בסוף מתנה שווה מנורית.
   
    מי את?  
אישה רבת כובעים – אמא, בת, בת זוג, חברה, אשת עסקים, וכמובן - נורית אלבוחר סטיילינג – בעלת "להתלבש נכון.להרגיש טוב" - יועצת תדמית וסטיילינג, קוד לבוש, מרצה ומנחת סדנאות לפרטיים וחברות.
בוגרת אוניברסיטת בן גוריון בנגב בבלשנות אנגלית. נשואה ליובל ואמא לשלושה ילדים מקסימים, יעל, אמיר והילה. 
 
   איך הגעת לעסוק בסטיילינג?   
גדלתי בחולון, הייתי בתנועת הנוער העובד והלומד, הסתובבתי יחפה ועם ג'ינס קרועים (בלי שההורים שלי ידעו כמובן) ולק ואודם היו ממש מחוץ לתחום. הדרכתי בתנועה, לא הפסדתי אף הרקדה, ובצבא הייתי בנח"ל. מאז שאני זוכרת את עצמי, יצירה, אמנות, צבעים היו חלק בלתי-נפרד ממני.  בתור ילדה תמיד יצרתי - סרגתי, רקמתי, תפרתי, ציירתי וצבעתי. עבדתי הרבה שנים בהייטק, התפתחתי ומאוד נהניתי.


תמיד התלבשתי בצורה מעניינת, וחברות ביקשו שאייעץ להן איך להתלבש. יום אחד זרקה לי מישהי, את מתלבשת כל כך יפה, ממש סטייליסטית! והופ, נפל לי האסימון, והלכתי ללמוד בשנקר, במחשבה שזה יהיה עוד תחביב. גיליתי תחום מדהים שמחבר את הרגישות שיש לי לאנשים, את החוש הטבעי שלי לצבעים ושילובים מעניינים, עם מתן כלים פרקטיים. במהלך הלימודים שיניתי את סגנון הלבוש, ופתאום התחלתי לקבל מחמאות - איך רזית, איזה יופי את נראית – למרות שלא ירדתי גרם, ושום דבר לא השתנה חוץ מהבגדים. נראיתי יותר רזה, וגם חשבו שאני יותר גבוהה!
 זה השפיע על המוטיבציה שלי לשמור קצת יותר על הבריאות, לחזור לספורט. בעצם, עברתי שינוי הפוך - קודם התלבשתי יפה ומחמיא, וכבונוס גם ירדתי במשקל. למדתי איך להתלבש כך שגם כשאני עולה במשקל, אני נראית טוב ומקבלת מחמאות.


ומכאן הכל כבר היסטוריה - מה שהלכתי ללמוד סתם בשביל עצמי, הפך להיות המקצוע שלי. זו מין סגירת מעגל, כי למדתי בלשנות אנגלית שזה בעצם חקר השפה, ועכשיו אני מלמדת את שפת הלבוש – להרכיב הופעה שלמה שמעבירה מסר, בעזרת שילוב בין פרטי הלבוש, ממש כמו שמשפט מעביר מסר בעזרת מילים. 

         מה האני מאמין שלך?

הדבר הכי משמעותי בעיני הוא השפעת הבגדים עלינו, וזה בעצם מה שאני עושה - עוזרת לנשים להראות לעולם את הייחוד שלהן בעזרת הלבוש וההופעה, כדי שירגישו טוב עם עצמן. לא משנה מה המידה, מבנה הגוף, מספר הקמטים או השערות הלבנות, אלא הדרך בה את תופסת את עצמך, נהנית מעצמך ומסביבתך, מצבעים ומטקסטורות.

מנסיוני, ברגע שאת מתלבשת בצורה שנכונה לך ולמבנה גופך, את מקבלת מחמאות, שמחה ומרוצה מעצמך, זה יכול להוות צעד ראשון קדימה בכל מישור שחשוב לך - בתזונה, ספורט, עבודה וקריירה, זוגיות ועוד.


מה זה אורח חיים בריא בשבילך?

לאכול ארוחות מסודרות, לשלב פירות וירקות, להפחית בטיגונים, להשתדל מה שיותר דגנים מלאים, לשתות הרבה ובעיקר מים, אוהבת מאוד שוקולד ומדי פעם מתוקים אחרים. עושה מדי פעם ספורט – הליכה בשבת בבוקר בים, ולפעמים רכיבה על אופני הרים.
  

הסיפוק הכי גדול שלי בעבודה, הוא לסייע לאישה לצאת מהגבולות שקבעה לעצמה, להתנסות בלבוש חדש שאף פעם לא העזה ולא חשבה שיתאים לה, ולגלות שהיא יכולה להראות וואו, בלי קשר למידותיה, כי בכל צורת גוף אפשר להראות טוב.  


    חמש שמחות קטנות




ולכל מי שהגיעה עד פה, מגיעה מתנה שווה - המדריך שיעזור לך להתלבש כמצליחנית לפי הלו"ז וההרגשה - תודה לנורית!

29 באוק׳ 2016

סירי לידה - משהו קטן וטוב

 
סירי לידה הוא פרוייקט קהילתי המופעל בהתנדבות על ידי נשים, שמבשלות לאמהות אחרי לידה, ומיועד להקל עליהן את השינוי הגדול בחייהן ולעזור להן להפוך לחלק מקהילה תומכת.
בשכונה שלי הפרוייקט פועל כבר מעל שנתיים, בהצלחה גדולה - כמעט כל שבוע יש יולדת והמון נשים מתנדבות לבשל. אפילו בית הקפה המקומי נרתם לפרוייקט, ולכל יולדת תורם חבילה נאה של מאכלים. אתמול שודרה על סירי לידה כתבה בערוץ 10, וגם אני הופעתי בה.  את הכתבה אפשר לראות כאן.
אם בא לך להצטרף, את מוזמנת לדף פייסבוק של סירי לידה, שאני אחת משלוש המנהלות שלו. כאן אפשר לראות באיזה ערים הפרוייקט פועל, להצטרף או לייסד).

25 באוק׳ 2016

בחזרה לשגרה

 
ה"חגים", התקופה הזו שבה לא עובדים (כמעט), מבלים הרבה עם המשפחה ואוכלים הרבה, הם כייף. כייף לצאת מהשגרה, לנוח, להפגש עם אנשים שלא ראינו הרבה זמן ולאכול מאכלים טעימים שלא אוכלים ביום-יום. 
אבל חוץ מילדים בגיל בית ספר, כולם חושבים שזה ארוך מדי, והתירוץ "אחרי החגים", כבר כמעט הופך לשגרה בעצמו. 
אז הנה, "אחרי החגים" הגיע סוף סוף וזה הזמן לחזור לשגרה של אכילה בריאה ופעילות גופנית (או להתחיל אחת כזו. זוכרת את ההחלטות מלפני חודש?). איך עושים את זה? כמו כל שינוי - בצעדים קטנים:

בחגים הקיבה התרגלה לקבל הרבה אוכל, וכדאי לתת לה לחזור לעצמה לאט לאט, ולא בדיאטת כסאח. הפחיתי בהדרגה את הכמויות עד שתחזרי לכמויות, שהיית רגילה לאכול לפני החגים. התחילי כל ארוחה בסלט ירקות או ירקות מאודים, שגם משביעים וגם נותנים אנרגיה.

תני לגוף להתרגל מחדש לפעילות גופנית סדירה, ולכן אל תתחילי אימונים בעצימות גבוהה, אלא הדרגתית. שלבי בפעילות הרגילה שלך אימוני כוח, שמזרזים את חילוף החומרים, ועוזרים לבנות מסת שריר על חשבון השומן שנצבר במהלך החגים. 
הצעדים הקטנים יעזרו גם לנפש ולראש להבין שהיה כייף אבל החופשה נגמרה, ושעד לחופשה הבאה חוזרים לשגרה. פרגני לעצמך על כל הצלחה, וזכרי שאת לא בתחרות עם אף אחד, אפילו לא עם עצמך. 
 
רוצה תמיכה? בחודש הבא נפתחים המחזורים הבאים של קבוצת "מפסיקות לספור, מתחילות לסמוך". עכשיו ההרשמה המוקדמת בהנחה גדולה. כל הפרטים כאן.

17 באוק׳ 2016

מה שלא נחשב

כשאת מנסה להקפיד על התזונה, את מחשיבה כל מה שנמצא בצלחת, ומשתדלת שיהיה שם אוכל בריא פחות או יותר, שמתאים לתפריט שנתנה לך פעם דיאטנית או שקראת עליו בעיתון. אבל את שוכחת (בכוונה או שלא כל כך...) את כל מה שלא נחשב. למשל:

כל מה שאוכלים אחרי 12 בלילה.
כל מה שאוכלים מתוך הסיר.
שאריות שהילדים כבר לא רוצים (כי הם מלאים!)

מה שנשאר בסיר שניה לפני ששוטפים אותו
ביס קטן ממנה של מישהו אחר
קינוח (יש לזה קיבה נפרדת).
לישר עוגה (כי זה לא אסתטי, שהיא עקומה ככה)
טעימות תוך כדי ההכנה (אפילו כתוב במתכון: טועמים ומתקנים את התיבול). 
כל מה שבריא - פירות, פירות יבשים, אגוזים
עוגת תפוחים (תפוח זה פרי)
בהריון (אוכלת בשביל שניים)
בהנקה (עכשיו אפילו רואה את זה שאוכלת בשבילו)
במחזור
נוזלים (גם אם זה אייסקפה או שייק פירות)

כל מה שלא טעים
כל מה שקטן (גרעינים שחורים, קינוחים קטנים, הדברים הקטנים האלה שנותנים בכניסה לחתונות)
כל מה שאוכלים בעמידה
כל מה שאוכלים ישר מהמקרר
כל מה שאוכלים בזמן צפיה בטלוויזיה
סלט ירוק (אפילו עם המון רוטב)
פריכיות עם קוטג'
כל מה שאוכלים בחופשה
כל מה שאוכלים ביום ההולדת
כל מה שאוכלים מחוץ לגבולות המדינה
אוכל שלא צריך בשבילו צלחת ומזלג
הלחם שמביאים במסעדה לנשנש לפני שמגיעות המנות הראשונות (בעיקר אם בחינם)
נשנושים שמגיעים עם משקאות: עוגיה עם קפה, פיצוחים עם בירה
כל מה שאוכלים בזמן שמחכים שהאוכל במיקרוגל יתחמם כבר
חייבת מתוק אחרי הארוחה
כל מה שאוכלים אחרי ספורט 
אנטיפסטי ואחריו פסטה (כי מינוס ופלוס זה אפס)
אם אף אחד לא ראה, לא נחשב!
כשאת סופרת קלוריות, את עסוקה בלחשוב מה מותר ומה אסור, מה נחשב ומה לא נחשב, ולא מקשיבה לגוף שלך, שיודע הכי טוב מה הוא צריך ומה נכון לו ולך. ספירה של קלוריות או נקודות מביאה לתוצאות של ירידה במשקל, אבל הן זמניות, ואחרי זמן לא רב של ניסיון להתמיד, מעלים בחזרה את כל המשקל שירד, ואפילו יותר. 
שמירה על המשקל, וחשוב מזה - על הבריאות, היא לא רק ציות לכללים שמישהו אחר קבע. שינוי הרגלים של תזונה, פעילות גופנית, שינה וכל מה שקשור לאורח חיים בריא, כזה שנשאר לתמיד, עובד רק אם תקשיבי לגוף שלך, ואת ההקשבה הזו לגוף, את הזיהוי של הצרכים שלך, האכילה הנכונה ויצירת ההרגלים שנשארים, אנחנו, סיגל ביצור ואני, מלמדות ב"מפסיקות לספור מתחילות לסמוך".
אז אם את מעוניינת לאמץ הרגלים של אורח חיים בריא, בלי להשתעבד לספירת קלוריות ולרמות את עצמך תוך כדי, את מוזמנת להצטרף אלינו!


     

9 באוק׳ 2016

איך עוברים את הצום בקלות (יחסית)?


כולם מאחלים "צום קל", ובעיני זה איחול מפתיע קצת - מי שרוצה שיהיה לו קל, שלא יצום. אבל יש דרכים להפוך את הצום לפחות מכאיב, לראש ולבטן, ממה שהוא. הנה כמה רעיונות: 
 
1. לפני הצום - התחילו להתכונן כמה ימים קודם, ושתו הרבה מים במשך היומיים שלפני הצום (10 כוסות לפחות ביום).

2. בבוקר הצום, אכלו ארוחת בוקר מאוזנת עם חלבונים ופחמימות.

3. בארוחה מפסקת - אכלו רגוע, ואל תאביסו את עצמכם עד חוסר מקום. אכלו פחמימות מורכבות
שמתפרקות לאט, כמו אורז מלא, בורגול מלא או קטניות (רק אם אתם רגילים אליהן, שלא יהפכו את הבטן למערבולת), הוסיפו שומנים בריאים (כמו טחינה או אבוקדו), שגם הם מתפרקים לאט ואל תאכלו חריף ומלוח. לוו את הארוחה במים, ולא ביין או במשקאות ממותקים.

4. תוך כדי הצום - נוחו, או לפחות אל תעשו פעילות גופנית מאומצת (וזה כולל רדיפה אחרי הילדים שרוכבים על האופניים החדשים).

5. אחרי הצום - אכלו פרוסת עוגה או כמה פירות יבשים, ורק אחרי כשעה-שעתיים, אכלו ארוחת ערב שכוללת פחמימות פשוטות שמתפרקות מהר ומחזירות אנרגיה (כמו לחם או פסטה).
 
בהצלחה וגמר חתימה טובה!

5 באוק׳ 2016

בז וניאלה/ מרגרט אטווד


 
השתלות איברים, זרעים מהונדסים גנטית, שניצלים מסויה, טלפון סלולרי שיודע להגיד מה המיקום שלנו בכל רגע - כל אלה הן המצאות שכולנו משתמשים בהן, ושנראות לפעמים כמו מדע בדיוני. ב"בז וניאלה", מרגרט אטווד לוקחת את ההמצאות האלה צעד אחד קדימה, ובוחנת מה יקרה אם האנושות תשמיד את עצמה מרוב המצאות כאלה, וישאר רק בן אדם אחד בעולם. יותר נכון, בן אנוש אחד וחבורת יצורים מהונדסים גנטית.
בן האנוש, המכונה "איש השלג", מספר חלק מהסיפור ודרכו מנסים הקוראים להבין איך קרתה הקטסטרופה הזו, שהשאירה את איש השלג בודד בעולם. הספר נע בין סיפורי העבר שלו ובין תיאורי ההווה, שמהם מתברר איפה איש השלג נמצא כרגע ומה הוא מתכנן לעשות, כדי לצאת מהמצב המייאש שבו הוא נמצא.
בתחילת הספר, הקוראים שרויים בערפל - איך נכחדה האנושות? איך זה שרק המהונדסים ואיש השלג שרדו? מה קרה לבז וניאלה? איך איש השלג יסתדר מעתה והלאה? הזיגזוג בין סיפורי העבר וההווה שופך קצת אור על השאלות האלה, אבל הרבה נשאר סתום, כולל הסוף, שהוא פתוח לגמרי, ומשאיר את הקורא לבחור בין שתי אפשרויות סבירות באותה מידה.
הספר מפליא לתאר את הפיתוחים העתידיים של מה שכבר קורה בעולם אצלנו, בתחומים כמו ביולוגיה ורפואה (מזון מהונדס גנטית, חיות שמגודלות במיוחד לצורך השתלת חלקי חילוף בבני אדם, השבחה גנטית של חיות ושיבוטים), סביבה (המסת קרחונים, המלחת מים מתוקים ומידבור), חברה (פערים חברתיים שיוצרים מעמדות של שליטים ומספקי שירותים, השתלטות תאגידים כלכליים על תחומים רבים תוך התעלמות משאלות אתיות ומוסריות) ותקשורת (הוצאות להורג ופורנוגרפיה משודרות בטלוויזיה).
התיאורים מפחידים ממש, כי נדמה שהפיתוחים האלה הם ממש בלתי נמנעים. חלק מההמצאות נראות המצאתיות לגמרי, ("כלבזבים" - שיבוט של כלב וזאב, למטרות שמירה והתקפה; "גושעוף ננסי" - עופות שמורכבים רק מפולקע, שזה החלק שאנשים הכי אוהבים לאכול). אבל מתחת לצחוקים, מתגנב לו החשש האיום, שאנחנו כבר ממש בדרך לשם. הרי במקפיא שלנו יש שניצל תירס בצורת דינוזאור, לא?
המתח האמיתי נוצר לא מקריאת קורותיו העכשוויות של איש השלג, והשאלה מה יקרה איתו בעולם שבו נשאר רק הוא בן האנוש היחידי, אלא מהתהיה, האם מה שאטווד מתארת יכול באמת להתרחש.
זהו ספר מטריד, דווקא משום שהמדע הבדיוני שבו אינו "קשה", ואינו מספר על חלליות וחיזרים. דווקא הרעיונות שנשמעים מוכרים כל כך, ועם זאת זרים, הם שיוצרים את תחושת האימה.
בסך הכל, העלילה פשטנית למדי ולעיתים סתומה ולא מספיק מפותחת, כמו בחלקים שמספרים על אמו של איש השלג. הדמויות העיקריות האחרות - בז, ניאלה ואביו של איש השלג - אינן מעוררות הזדהות או הבנה למניעיהן ומעשיהן, ובעצם איש השלג הוא הדמות היחידה המפותחת בספר הזה.
למרות המגרעות האלה, ובגלל כל השאר, זה ספר שווה קריאה, לא רק למתנגדי גלובליזציה וחובבי מיחזור.

29 בספט׳ 2016

הרשימה שלי


סוף סוף ובאיחור אלגנטי הצטרפתי גם אני לקוראי "הרשימה" של יובל אברמוביץ. כחובבת רשימות ותיקה, אני יודעת שזה בעצם הדבר היחיד שמניע אותי לפעולה (אחרת אני פשוט שורצת בפייסבוק כל היום). אבל רשימת חלומות אמיתית, כזו שמהווה התחייבות וצעד ראשון בדרך להגשמתה, לא כתבתי עד היום.
בכל הנשים שאני פוגשת במסגרת עבודתי, כמאמנת ומנחת קבוצות לאורח חיים בריא, אני מפצירה לערוך רשימה כזו, והן נמנעות, בעזרת תירוצים יצירתיים כמו "לא צריכה לכתוב, הכל בראש", "אני יודעת בדיוק מה אני רוצה" ו"אין לי כרגע עט". אז אני מכירה את כל התירוצים, ובספר מוסבר בדיוק איך להתגבר עליהם (בדרך הפשוטה האהובה עלי - פשוט להתחיל ולעשות), אז הנה התחלתי - עטפתי מחברת, יש לי עט, וכתבתי לי רשימה של דברים שאני רוצה לעשות השנה. 
אבל כתיבת הרשימה היא רק הצעד הראשון בהגשמת החלומות. הצעד הבא הוא לצעוק אותם ככה שכל מי שיכול לעזור, ישמע את הצעקה, וירצה לעזור. 
אז בהמשך עוד אפרסם את החלומות, כדי שתראו שאני לא רק מדברת לעצמי בלב, ואבקש עזרה בהגשמתם. 
ראש השנה ועשרת הימים הבאים הם זמן מעולה לחשבון נפש - מה השגנו השנה ומה נרצה להשיג בשנה הקרובה ובכלל. הרשימה מתכתבת היטב עם אחד היסודות בגישה שלי לאורח חיים בריא - תכנון. תכנון נכון עוזר להגשים את המטרה, בתנאי שיודעים מה רוצים להשיג ואיזה משאבים צריך להקדיש. אז הנה דרך מצויינת לחשוב קדימה והלאה - מה הייתן רוצות להשיג השנה? מה החלום שלכן?
כתבו לי בתגובות, ומבטיחה לעזור במה שאוכל:

23 בספט׳ 2016

שוב לא הייתם צריכים

נכון אתן תמיד מאחלות "שנה טובה ומתוקה", אבל מביאות ואזה? אז אחרי שבחגים הקודמים המלצתי על שלל מאכלים להביא כמתנה, הפעם אני ממליצה על מאכלים מתוקים. כל המאכלים הם מתוצרת עסקים קטנים, ולמרות שמשלמים עבורם מחיר מלא, יש בזה סוג של תרומה לקהילה - תמיכה בעסק קטן, לפעמים של של אישה אחת או (איש אחד), שמתפרנסת מיגיע כפיה ומרעיונותיה - וזה חשוב לא פחות מלהביא משהו עם פתק החלפה. 


 1. מארזי מתוקים בריאים של אסנת זילברמן בן משה
אסנת מכינה ממתקים טעימים מפירות, פירות יבשים, אגוזים וחומרי גלם טבעיים, ולכבוד החגים הכינה מארזים של הממתקים שלה ומארזים להכנה עצמית. לדוגמא, מארז אישי להכנת כדורי סופר פודס, שכולל מוצרים ומתכון (95 ש"ח), מארז אישי להכנת שוקולד טבעי שכולל מוצרים, מתכון ותבנית לפרלינים ( 155 ש"ח) ומארז שכולל גרנולה טבעית, כדורי סופר פודס ותמרים אורגניים (87 ש"ח), ואפשר גם לפנק בשובר לסדנת מתוקים בריאים בשווי 280 ש"ח. להשיג אצל אסנת 050-6792490 תזונה בתבונה
 

2. גרנולה, עוגיות וליקר שוקולד של Sweet Twins
אורלין שואשי מבית Sweet Twins מרכיבה מארזים של פרלינים משוקולד בצורות שונות ובגדלים שונים, ואפשר גם לערוך סדנאות שוקולד ואפיה. בנוסף היא מייצרת גם מוצרים נוספים במחירים שווים לכל כיס - ליקר שוקולד (35 ש"ח), גרנולה (25 ש"ח) ותערובת גרעינים (25 ש"ח).להשיג אצל אורלין 052-8080677 


3. ממרחים וקמחים של ארץ השקד
מחפשות מתנה לטבעונים או לנמנעים מגלוטן? מצאתן! כל המוצרים של ארץ השקד - גבינות, חלב, ממרחים וקמחים - עשויים משקדים, ללא סוכר, ללא צבעי מאכל וללא חלב וגלוטן. יש ממרחים עם פסטו ועם גוג'י ברי, ואפשר להשיג במגוון חנויות באיזור מרכז או ליצור קשר דרך הדף בפייסבוק


4. הלחמים של רונה קמחי
עם שם כזה, ברור שרונה לא יכלה לבחור עיסוק אחר... רונה אופה לחמים מיוחדים ללא קמח וללא סוכר, בטעמים מסקרנים - לחם טחינה, לחם קשיו, לחם שקדים, ולחם חמאת אגוזים. להשיג אצל רונה   052-6773756


5. הריבות של נתי שפריר בלזק
כבר מלקרוא את השמות של הריבות מתעוררת הרגשה של חג - ריבת ענבים וגרניום, ריבת שזיפים וג'ינג'ר, ריבת אגסים ביין אדום וריבת תפוחים בדבש. נתי מוסיף להן זיתים ועוגת דבש ומחיר כל מארז ב- 130 ש"ח. להשיג אצל נתי

13 בספט׳ 2016

תכנון ארוחה משפחתית



הערב יורד, הילדים חוזרים מהחוגים או שנמאס להם לשבת מול המסכים, הרעב מדגדג כבר את הבטן מבפנים, ואין מנוס - צריך להכין ארוחת ערב. להוציא את המצרכים, להכין מהם משהו אכיל, לקרוא לכולם לשולחן, לאכול מהר ולחזור לעיסוקים הקודמים. מוכר? 

אז זהו, שזה לא חייב להראות ככה. אבל בשביל שארוחות הערב יהיו מהנות ולא מטלה שרק רוצים להפטר ממנה (ולכן לפעמים באמת נפטרים ממנה, וכל אחד לוקח לעצמו משהו מהמקרר), צריך לתכנן אותן מראש.
 
בואו נדבר קצת על תכנון - 

תכנון עוזר לכל בני המשפחה לשלב את ארוחת הערב בסדר היום העמוס שלהם. ההתארגנות סביב הארוחה הופכת לפחות ספונטנית, כך שאפשר להכין בניחותא, בלי לחץ ובלי פתרונות "קסם" של מזון מוכן וקפוא. כשנתכנן, לא ניתן לרעב להכתיב לנו מה לאכול, ונוכל לשלוט יותר באכילה. התכנון מאפשר לבני הבית לדעת מתי מכינים את הארוחה, מי מכין אותה, מי אחראי על מה בשלבי ההכנה, מה אוכלים ובעיקר - מתי מתיישבים סוף סוף ליד השולחן :-) .

איך עושים את זה נכון? 6 רעיונות לתכנון ארוחה משפחתית מופיעים בכתבה שלי שהתפרסמה ב- ynet, בצירוף מתכון קל עם טוויסט מעניין. לקריאה לחצו כאן.

8 בספט׳ 2016

שנת הבשרים שלי/ רות ל' אוזקי

ג`יין טאקאגי ליטל מפיקה סדרת טלוויזיה, במימון חברה אמריקאית ליצור ושיווק בשר. הסדרה מיועדת לקהל היפני, ומטרתה - להעלות את מכירות הבשר האמריקאי ביפן. תפקידה של ג`יין הוא למצוא משפחות "כל אמריקאיות" עם מתכוני בקר מיוחדים ומשובחים, שישתתפו בתוכנית ויהוו דוגמא מעוררת תאבון. 
ג`יין, בת לאב אמריקאי ואם יפנית (ממש כמו הסופרת), היא אינדיבידואליסטית צינית שרגילה לחיות בשני עולמות, ולא להרגיש בבית באף אחד מהם. היא נמשכת דווקא לאחר ולשונה. המשפחות שהיא מוצאת ומצלמת אינן בלונדיניות עם 2 ילדים וכלב (אלא שחורות, מקסיקניות, עם ילדים מאומצים או נכים ולסביות צמחוניות), והן גם לא אוכלות סטייקים (אלא חזיר, טלה וחלקים לא כל כך משובחים של הפרה). 
המפיקים לא מרוצים מהבחירות האלה, וג`יין מתעמתת איתם ועם הנציג היפני של חברת הפרסום. במהלך העבודה על הסדרה ג`יין לומדת מה עובר על הבשר עד שהוא מגיע לצלחת, ואיך זה משפיע על האנושות בכלל ועל האנשים הקרובים לה בפרט, ויוצאת למאבק מצפוני.
בינתיים בצד השני של האוקיינוס מתבררת השפעתה של התוכנית על עקרת בית יפנית אחת. נציג של חברת הפרסום מכריח את אשתו אקיקו לבשל לו אך ורק ארוחות מלאות בשר, ולזנוח את האוכל היפני העדין והבריא. בכל פעם שהיא חורגת מהנוהג החדש, הוא מכה אותה נמרצות עד כדי גרימת נזק משמעותי. אבל אקיקו שואבת השראה מעוצמתן של הנשים האמריקאיות המוצגות בתוכנית, ולא נשארת חייבת.  
הספר מתחיל בשקט יחסי - סיפוריהן של המשפחות  נוגעים ללב ומספקים הצצה לחייהם של אנשים "אמיתיים", לא כאלה שבדרך כלל רואים בסדרות טלוויזיה אמריקאיות. סופו של הספר בתרועה רמה - הגילויים של ג`יין על תעשיית הבשר, העימותים והפרסום, כולל תיאורים מפורטים של בית מטבחיים מבפנים. בעידודה ועזרתה של ג`יין, אקיקו לוקחת אחריות על חייה.
למרות מלחמת התרבות, מלחמת המינים והמאבק התמידי בין בעלי הכוח לחלשים המשתמעים מהספר, הוא אינו מניפסט חד מימדי נגד אמריקה, גברים ותעשיית הבשר. זהו ספר מצויין עם עלילה מרתקת ודמויות מלאות אופי, אשר מעלה נקודות למחשבה והוא בעיקר מלא הומור ונוגע ללב.
מומלץ בחום, לא רק לצמחונים, אלא לכל מי שסקרן לגבי מה שנכנס לו לגוף.

מאנגלית: אלינוער ברגר
לקריאת פרק ראשון לחצו כאן

1 בספט׳ 2016

פוקה לארוחת עשר


 אם היו אומרים לכן, שהילדים שלכן יאכלו אורז, אצות, עגבניות, גזר ואדממה לארוחת עשר, הייתן מאמינות? אפילו אני, שילדי רגילים לאכול ירקות ומנשנשים אדממה בתור חטיף, וגם סושי לא זר להם, הייתי סקפטית. 

אבל כשראיתי את ההצעה של ניבה קרן אור גולדצווייג, מחברת הלהיט "בתוך הקופסה - ספר בנטו", להכין קופסת אוכל בכיכובה של  הדמות המצויירת "פוקה", לא יכולתי לעמוד בפיתוי. 

איך עושים את זה? קודם כל מסתכלים בסרטון, אחר מדפיסים את התמונה (על דף בגודל A4), ועובדים לפי ההוראות. הפעם הראשונה (אתמול באישון ליל)  לקחה כמעט חצי שעה (לא כולל בישול האורז, שנעשה אחר הצהרים). הפעם השניה (הערב) - הרבה פחות (וגם נשאר אורז...). המצע הוא אדממה חלוטה קלות במיקרו, לצידה פרחים מגזר ורוטב סויה בצנצנת (עם מכסה ורוד).

בסוף מצלמים ומשוויצים לכל האמהות האחרות בקבוצת הווצאפ של כיתה :)

(הילדה אכלה הכל, וגם נתנה קוקיה אחת לחברה שביקשה לטעום את ה"סושי")

28 באוג׳ 2016

מאמאנט

או איך הפכתי מ"אמא, קחי אותי לחוג" ל"אמא, אפשר לבוא לחוג שלך?"


הרבה נשים שרואות אותי היום לא מאמינות כשאני מספרת להן שבתור ילדה ונערה הייתי די גרועה בהתעמלות. כלומר, לא גמישה, לא רצה מהר, לא קופצת רחוק, וגם לא ממש אוהבת שיעורי ספורט. גם המורה שלי לספורט לא ממש אהב שיעורי ספורט, אז הוא היה מותח רשת באולם (או בחוץ, אם היה יום יפה), נותן לנו כדור, אומר "ח3 נגד ח2" או "הבנים נגד הבנות", והולך לנוח בצד. קראו לזה כדורשת, ובזה דווקא הייתי די טובה. 

לכן לפני כמה שנים, כשקראתי איפשהו שיש ליגת כדורשת לאמהות, שמסודרת לפי בתי ספר, אמרתי לעצמי שאני חייבת גם. בבית הספר של הילדים שלי לא היתה קבוצה, אז התחלתי לברר מה צריך בשביל להקים אחת כזאת. אחרי שנה וחצי של נדנודים והבטחות, בפברואר האחרון, נפתחה קבוצה בבית הספר שלנו. ישר הצטרפו כמה עשרות שחקניות, אז התפצלנו לשתי קבוצות, ואני התנודבתי להיות הקפטנית של אחת מהן. 

אז מה זה מאמאנט?
מאמאנט היא ליגת אימהות בכדורשת, ענף הספורט הנשי הקבוצתי הגדול ביותר בארץ. מאמאנט קיימת בעשרות ישובים ברחבי הארץ, עם מאות קבוצות ואלפי שחקניות, שכולן אמהות. אימונים מתקיימים מדי שבוע במהלך שנת הלימודים, ומשחקים בשיטת ליגה מתקיימים בין נובמבר ליוני.
ומה זה מאמאנט בשבילי? 
קודם כל, זה אחלה כושר גופני. באות, מתאמנות, מעלות דופק, לומדות את עקרונות המשחק, ומשתפרות כל הזמן. 
שנית, זה חיבור מצויין עם נשים מהשכונה שלי, שהופכות להיות חברות עם תחושת קהילה וגיבוש. 
ושלישית, זו דוגמא נהדרת לילדים, שרואים שאמא לא רק מדברת על לעשות ספורט ומסיעה אותם לחוגים, אלא גם עושה בעצמה. 


כן, הילדים שלי באו איתי פעם אחת למשחק (שבו עשינו פדיחות בצורת 21:12 לטובת הקבוצה השניה), ומאז הם מנדנדים לי לבוא איתי לאימונים ולמשחקים. חלומם התגשם בחודש האחרון, שבו התקיימו משחקים בלבד, ובסוף הם אפילו עלו למגרש לכמה דקות, והראו שהתורשה עובדת מצויין (מהאבא). 

מה שכייף בכדורשת זה שכל אחת יכולה לשחק בלי קשר לגובה ולמשקל. צריך בעיקר רוח ספורטיבית ומחוייבות. 

רוצה גם?
אם את מהשכונה שלי, מוזמנת ליצור איתי קשר.
אם את משכונה אחרת בתל אביב או מעיר אחרת מוזמנת להכנס לאתר, לבדוק אם יש מאמאנט בבית הספר של הילדים שלך ולהצטרף.


25 באוג׳ 2016

איך כובשים זיתים?


זו כבר שנה שניה שאנחנו (ובעיקר הילד הגדול שלי) כובשים זיתים. בכל פעם שאני מספרת על הזיתים שלנו, מבקשים ממני "מתכון", אז הנה - מתכון מצולם:

אם תסתכלו סביב, תראו המון עצי זית מסביבכן. החל בעץ הזית בחצר של ההורים שלי (שזיתיו נכבשים על ידי אבא שלי כבר שנים רבות), דרך עצי הזית בשכונה שלי, וכלה בעצי זית שאנחנו פוגשים בטיולים. כל עץ הוא מזן אחר, ובהתאם - גם הזיתים שנקטפים ונכבשים ממנו הם בטעם שונה. 
בשנה שעברה קטפנו את הזיתים בטיול ובגינה הקהילתית. הפעם קטפנו זיתים בטיול בפארק קנדה. קטפנו די הרבה, ועוד נשארו המונים על העץ. רק שתדעו, שהרציניים לא קוטפים. הם מניחים בד על הרצפה, ואז חובטים במקל ארוך בעץ, והזיתים נושרים על הרצפה בקלות. אנחנו מעדיפים מסיק ידני, כי אנחנו לא כאלה רציניים, וקוטפים כמות קטנה יחסית. 
טוב, קטפנו, מה עכשיו? 
עכשיו באים הביתה, חורצים את הזיתים בסכין, ומשרים אותם בקערת מים, כדי שהמרירות תצא מהם יותר בקלות. משרים במשך 3-4 ימים, וכל יום מחליפים את המים. 

סוף סוף הגענו לתהליך הכבישה עצמו:
מעקרים את הצנצנות (זוכרות את היסטרית המזון המקולקל? זה כדי להמנע ממנה) - שופכים מים רותחים לכל צנצנת, ואז מרוקנים אותה (אפשר גם לשים את הצנצנות בתבנית מכוסה בנייר סופג, ולהכניס למשך 10 דקות לתנור שחומם ל- 160 מעלות). גם את המכסים מעקרים באותו אופן.


מסדרים בפנים שכבות של זיתים, ואחד או יותר מהתיבולים הבאים: פלחי לימון (ללא גרעינים), שיני שום, פלפל חריף, עלי פיגם (שקטפנו בגינה הקהילתית).



שופכים מעל את נוזל הכבישה - מים עם מלח (ביחס של כף מלח על כל כוס מים).
אוטמים בממש קצת שמן זית, שיכסה את כל הפתח, סוגרים במכסה, ושמים במקום חשוך וקריר (לא במקרר).

עכשיו מחכים. כמה זמן? לפחות חודש, ואחר כך כמה שרוצים. ככל שתחכו יותר, הזיתים יהיו פחות קשים ופחות מרים, ויותר יזכירו טעם של זיתים קנויים. לאחר הפתיחה, שומרים כמובן בקירור. 
זיתים מהשנה שעברה
איזה מאכלים אתן אוהבות עם זיתים? כתבו בתגובות:

22 באוג׳ 2016

דילמת השפע/ מייקל פולאן

 
כבר כמה שנים שאני אוכלת (ומאכילה את משפחתי) אוכל בריא. זוהי הגדרה סובייקטיבית לחלוטין, כמובן, אבל אני כוללת בה הרבה פירות, ירקות, וגם בשר, גבינות, לחם וקטניות, וקצת שוקולד מריר (בסופי שבוע יש גם עוגה או גלידה). אני מבשלת הרבה ומשתדלת להמעיט ככל האפשר במאכלים מוכנים ומתועשים, ממתקים, חטיפים ומיצים. זו לא אופנה, זוהי דרך חיים, והיא גם הדרך שאליה אני מכוונת את הלקוחות שלי, שמבולבלות מהשפע שעומד בפניהן ומהצורך להחליט החלטות מדי ארוחה. 

מייקל פולאן יצא לבדוק איך אנשים מחליטים החלטות בנוגע לתזונה שלהם, ואיך פעולה פשוטה כמו אכילה הפכה ל"יעד תזונתי" ול"דיאטה" שמושפעת מחרדות ומאופנות. הוא בוחן שאלות כמו האם לצרוך פירות וירקות, ביצים, בשר וחלב מגידולים רגילים או אורגניים? האם יש חשיבות לגידול מקומי לעומת משונע ומיובא? האם יש חשיבות לאכילת תוצרים של חקלאות מאורגנת ומשק חי לעומת ציד ודיג? ואפילו - איך ישן בלילה הצייד, שצד את מזונו?
פולאן עוקב אחרי שרשרות המזון שהוזכרו בשאלות האלה, ופוגש חוואים רגילים ואורגניים, ציידים ולקטים, שעוזרים לו להבין את הדרך שבה עוברים העגל, התירס, הצבי, החסה והפטריה עד שהם מגיעים אל צלחתו.

החלק הראשון של הספר מתמקד בתירס, שמשמש בתפקידים רבים ומשונים במטבח המודרני, ומראה כיצד הפך התירס, שמהווה מרכיב ב- 35 רכיבים מתוך 47 בארוחת מקדונלדס טיפוסית (כולל הבשר), לבעיה תזונתית, סביבתית, כלכלית וחברתית. האם יש אלטרנטיבה או דרך חזרה משגעון התירס שתוקף את העולם? 
החלק השני עוסק בצד השני של החקלאות - שרשרת המזון הטבעית, המבוססת על חקלאות אורגנית וגידולי משק. אלא שבו מתברר שגם חקלאות אורגנית היא תעשייתית לא פחות מזו המכונה "תעשייתית", ושהחלופה הידידותית לבריאות היא גם ידידותית יותר לסביבה ולקהילה. זה קורה כאשר זונחים את השדות עם הגידול היחיד, ועוברים לשדות מרובי גידולים, שבהם משתלב משק החי, ואת התוצרת מוכרים רק בסביבה, כדי לא לבזבז כסף על דלק ולחסוך בזיהום אוויר.  סיפורה של חוות "פוליפייס", שבה כל ענף מבוסס על ענף אחר, הוא החלק המעניין ביותר בספר. 
בחלק השלישי נוטש פולאן את החקלאות בקנה מידה גדול, ועובר לפן אישי יותר - ציד של חיות בר וליקוט של פירות ופטריות. בחלק זה של הספר, שבסופו מתוארת הארוחה שהכין ממצרכים שצד וליקט בעצמו (עם קצת עזרה מידידים), הוא דן בפילוסופיה שעומדת מאחורי השגת המזון באופן עצמאי, בלי תלות במגדלים, משווקים ומשנעים, ובהסתכלות ל(מה שבקרוב יהיה)מזון ישר בעיניים.

הרבה מבעיות הבריאות כיום נובעות מתזונה שמושפעת משינויים במשק החקלאי, שבעצמם מושפעים מהחלטות ממשלה, שכל קשר בינן לבין בריאות והתחשבות בסביבה מקרי בהחלט. מייקל פולאן כתב את הספר כדי להראות את הקשר ההדוק בין חקלאות לבריאות וסביבה, וכדי למקסם את ההנאה מהאכילה המודעת. 

זהו ספר מרתק, מרובה פרטים ומסופר היטב ובהומור. עם זאת, הוא לא קל לקריאה. הנתונים והסיפורים שמובאים בו כל כך מעוררי השתאות, שקשה לקרוא הכל בבת אחת, ודרוש זמן לעכל. פולאן ערך תחקיר מעמיק ואישי מאוד, ומגיש לנו את השאלות שלו יחד עם תשובה - אל תאכלו כל מה שמאכילים אתכם, היו מודעים, בחרו בחוכמה. מומלץ לכל מי שמתעניין במה שנכנס לו לגוף ואיך זה הגיע לשם.

מאנגלית: מירה ברק

18 באוג׳ 2016

אוגוסט בגינה הקהילתית

 
לא סתם קוראים לקיץ "עונת המלפפונים" -הערוגה שלי בגינה הקהילתית הניבה בעיקר מלפפונים (וכמה עגבניות שרי). 


 בתחילת העונה היו גם עלי סלק,עלי סלרי ואפילו שעועית ירוקה וארוכה



אבל לאט לאט התמעטו העלים, ונשארו רק ירקות הקיץ הקלאסיים.


את שאריות התרד הוצאתי, וגזרתי ממנו עלים קטנטנים, שיקשטו סלט או חביתה. בחורף הוא יצמח שוב, עם עלים ענקיים וטעימים.


עץ הרימון כבר פורח, ואפילו צמחו כמה רימונים קטנים. הסתיו מגיע!


בינתיים הילד שלי ואני ממשיכים לבקר בגינה על בסיס כמעט יומי, פעילות מצויינת לאחרי הצהרים חמים בחופש הגדול. אנחנו משקים את מה שנשאר, קוטפים מעט עשבי תיבול מהערוגות המשותפות ומחכים לספטמבר, אז נכין את הערוגה לשתילות הבאות. 


13 באוג׳ 2016

סל-מו-נלה!


זוכרות את רפי גינת מפחיד את הציבור ב"כלבוטק" עם תחקיר החומוס? או שמא היתה זו פרודיה עליו באחת מתוכניות הצחוק? איך שלא יהיה, ההיסטוריה חוזרת (וגם ההיסטריה) - שוב נתגלו סלמונלה וחבריה החיידקים במזון מתועש - סלטים מקוררים, קורנפלקס וצ'יפס. 

מזון מתועש, כולל בתוכו המוני תוספים, שמטרתם לאפשר חיי מדף ארוכים ופיצוי על אובדן הטריות והטעם. אז יש בהם מתחלבים, משמרים, חומרי צבע וטעם וריח, מונעי התגיישות ושאר E.

איך נמנעים מזה? נמנעים מזה! כלומר, מכינים לבד. עכשיו, אני יודעת מה תגידו - אין לי זמן, אין לי כוח... אבל אם אתן מחזיקות כמה חומרי גלם במקרר ובמזווה, כמו ירקות, שמן זית, לימון ותבלינים, אפשר להכין מהם סלטים קטנים וטעימים, בלי להזדקק לקופסאות שמלאות באלף הE-ים. למשל: 

בתמונה העליונה
טחינה - מערבבים 3 כפות טחינה עם מיץ מחצי לימון, עד שמתאחד, מוסיפים מים קרים עד נהיה מרקם נעים. שן שום קצוצה, מלח, פלפל, סומאק, וקצת פטרוזיליה קצוצה.
מלפפונים - מלפון קצוץ, שמיר קצוץ, ג'עלה (תערובת גרעינים), ברוטב שמן זית, לימון, מלח, פלפל.
עגבניות שרי חצויות עם פטרוזיליה, מלח ופלפל
גזר עם נבטי חרדל וקטניות מונבטות (אני קונה אותן, אפשר לבד) ברוטב שמן קנולה, רוטב סויה, 3 טיפות שמן סומסום ו- 1/2 כפית רוטב צ'ילי.


בתמונה התחתונה
צזיקי - יוגורט, מלפפון קצוץ, שמיר קצוץ, שן שום מעוכה, 1/2 כפית שמן זית, מלח ופלפל
עגבניות שרי חצויות עם בזיליקום קצוץ, 1/2 כפית שמן זית, מלח ופלפל
סלט גזר וצנונית מגוררים, נבטי שעועית, בצל ירוק, ברוטב
שמן קנולה, רוטב סויה, 3 טיפות שמן סומסום ו- 1/2 כפית רוטב צ'ילי.
 

עכשיו השוו את הסלטים הפשוטים (והטעימים) האלה עם הקנויים, מבחינת מחיר, ותראו שגם חסכתן הרבה כסף בהכנה ביתית לעומת קניית מוכן.
ואיזה סלטים אתן מכינות בבית? ספרו בתגובות: