סופגנית/ ג'ולי מרפי

וילודין היא תיכוניסטית שמנה מעיר קטנה בטקסס, שמפורסמת בשני אירועים - תחרות מלכת היופי המקומית ומשחקי נבחרת הפוטבול שלה. שני התחומים האלה מסמלים את האפשרות לצאת מהעיירה ולפרוץ לעולם הגדול, ומי שלא משתתף בהם, כשחקן או כצופה - הוא אאוטסיידר. 

ויל היא סוג של אאוטסיידרית - אמה היא המנחה והמארגנת של תחרות היופי, שמעבירה חודשים שלמים בהכנה לתחרות. מכיוון שויל לא עונה על מודל היופי הנהוג בתחרות, היא לא מתעניינת בתחרות בכלל, למגינת ליבה של אמה. 

אחרי שנים של מריבות על המשקל והמראה, אמה של ויל התייאשה, והיא רק מזכירה לה מדי פעם להשגיח על מה שנכנס לה לפה, כדי שלא תגמור כמו דודתה, שמתה מסיבוכים של משקל יתר. 

ויל, כמו דודתה וחברתה הטובה והיפה אלן, מעריצה את הזמרת דולי פרטון, שאותה היא מחשיבה כמישהי שעושה מה שבא לה גם אם זה לא מקובל, ושיריה מהווים לה השראה. בעיירה שבה הכי חשוב זה להראות כמו כולם ולהתנהג כמו כולם, הערצת דולי פרטון היא מעשה חתרני בפני עצמו.
כאשר ויל מתאהבת בנער שלומד איתה, ונער נוסף מחזר אחריה, היא מבינה שיש לה אפשרויות בחירה וכוח לשנות את החיים שלה, והיא עושה מעשה, שסוחף אחריו בנות נוספות מהשכבה, מעצבן את אמא שלה, ומפתיע את כל העיירה.

מה שמיוחד בספר, הוא המודעות העצמית והקבלה של וילודין את עצמה כנערה שמנה. היא לא אכולת שנאה עצמית ולא מנסה לשנות את מראיה, למרות שהיא מודעת מאוד לאיך שהחברה תופסת אותה. היא מתנהלת בעולם בביטחון עצמי שנובע מהערכתה את יכולותיה ומשנינותה, ומתעלמת מאמירות של הסובבים אותה בדבר משקלה וצורתה החיצונית. 

ויל לא מושלמת. הרבה מהבחירות שלה בסיפור מציגות אותה כאגואיסטית, מבולבלת וחברה איומה, אבל מי מאיתנו לא התנהג ככה אי פעם? זה רק גורם לה להראות אנושית ואמיתית, ולקוראים - להזדהות איתה.

הסיפור מסופר בגוף ראשון, והוא מובא בלשונה מלאת ההומור והשנינות של ויל, שמסתכלת באופן ייחודי על העולם. 

הספר לא מקעקע את מודל הגוף המקובל כיום, אלא מציע עוד תחומים שעל פיהם אפשר להעריך אנשים, פרט לצורה החיצונית, כמו אישיות, תחביבים וכשרונות. בהציגו גיבורה שעונה על הקריטריונים האלה, הוא מתאים לנשים בכל הגילאים - החל מנערות, שיכולות להזדהות עם החוויות שוויל עוברת, וכלה בנשים מבוגרות, כי אף לא מאוחר להפנים את המסר של אהבה עצמית וקבלה עצמית, בלי קשר לצורה החיצונית.

מאנגלית: נעה שביט

לקריאת פרק ראשון לחצו כאן