‏הצגת רשומות עם תוויות דימוי גוף. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דימוי גוף. הצג את כל הרשומות

19 בדצמ׳ 2017

סופגנית/ ג'ולי מרפי

וילודין היא תיכוניסטית שמנה מעיר קטנה בטקסס, שמפורסמת בשני אירועים - תחרות מלכת היופי המקומית ומשחקי נבחרת הפוטבול שלה. שני התחומים האלה מסמלים את האפשרות לצאת מהעיירה ולפרוץ לעולם הגדול, ומי שלא משתתף בהם, כשחקן או כצופה - הוא אאוטסיידר. 
ויל היא סוג של אאוטסיידרית - אמה היא המנחה והמארגנת של תחרות היופי, שמעבירה חודשים שלמים בהכנה לתחרות. מכיוון שויל לא עונה על מודל היופי הנהוג בתחרות, היא לא מתעניינת בתחרות בכלל, למגינת ליבה של אמה. 
אחרי שנים של מריבות על המשקל והמראה, אמה של ויל התייאשה, והיא רק מזכירה לה מדי פעם להשגיח על מה שנכנס לה לפה, כדי שלא תגמור כמו דודתה, שמתה מסיבוכים של משקל יתר. 
ויל, כמו דודתה וחברתה הטובה והיפה אלן, מעריצה את הזמרת דולי פרטון, שאותה היא מחשיבה כמישהי שעושה מה שבא לה גם אם זה לא מקובל, ושיריה מהווים לה השראה. בעיירה שבה הכי חשוב זה להראות כמו כולם ולהתנהג כמו כולם, הערצת דולי פרטון היא מעשה חתרני בפני עצמו.
כאשר ויל מתאהבת בנער שלומד איתה, ונער נוסף מחזר אחריה, היא מבינה שיש לה אפשרויות בחירה וכוח לשנות את החיים שלה, והיא עושה מעשה, שסוחף אחריו בנות נוספות מהשכבה, מעצבן את אמא שלה, ומפתיע את כל העיירה.

מה שמיוחד בספר, הוא המודעות העצמית והקבלה של וילודין את עצמה כנערה שמנה. היא לא אכולת שנאה עצמית ולא מנסה לשנות את מראיה, למרות שהיא מודעת מאוד לאיך שהחברה תופסת אותה. היא מתנהלת בעולם בביטחון עצמי שנובע מהערכתה את יכולותיה ומשנינותה, ומתעלמת מאמירות של הסובבים אותה בדבר משקלה וצורתה החיצונית. 
ויל לא מושלמת. הרבה מהבחירות שלה בסיפור מציגות אותה כאגואיסטית, מבולבלת וחברה איומה, אבל מי מאיתנו לא התנהג ככה אי פעם? זה רק גורם לה להראות אנושית ואמיתית, ולקוראים - להזדהות איתה.
הסיפור מסופר בגוף ראשון, והוא מובא בלשונה מלאת ההומור והשנינות של ויל, שמסתכלת באופן ייחודי על העולם. 
הספר לא מקעקע את מודל הגוף המקובל כיום, אלא מציע עוד תחומים שעל פיהם אפשר להעריך אנשים, פרט לצורה החיצונית, כמו אישיות, תחביבים וכשרונות. בהציגו גיבורה שעונה על הקריטריונים האלה, הוא מתאים לנשים בכל הגילאים - החל מנערות, שיכולות להזדהות עם החוויות שוויל עוברת, וכלה בנשים מבוגרות, כי אף לא מאוחר להפנים את המסר של אהבה עצמית וקבלה עצמית, בלי קשר לצורה החיצונית.

מאנגלית: נעה שביט

לקריאת פרק ראשון לחצו כאן
 

23 בנוב׳ 2016

ראיון בבלוג - עם נורית אלבוחר

 

את נורית אלבוחר אני מכירה כבר הרבה שנים, מתברר, עוד כשנהגנו שתינו לגלוש בפורום אומנות שימושית כחובבות יצירה. אלא שאז השתמשנו בכינויים, ולכן רק כשנפגשנו בגלגול הנוכחי שלנו, קישרנו בין השם, הפנים ותחום היצירה... חלק נכבד מאורח חיים בריא כולל התייחסות לנראות שלנו, ואני אוהבת את הגישה של נורית ללבוש ולהשפעה שלו על מצב הרוח, המראה והשמירה על אורח חיים בריא. לכן שאלתי אותה כמה שאלות על עצמה ועל התחום. למתמידות בקריאה - יש בסוף מתנה שווה מנורית.
   
    מי את?  
אישה רבת כובעים – אמא, בת, בת זוג, חברה, אשת עסקים, וכמובן - נורית אלבוחר סטיילינג – בעלת "להתלבש נכון.להרגיש טוב" - יועצת תדמית וסטיילינג, קוד לבוש, מרצה ומנחת סדנאות לפרטיים וחברות.
בוגרת אוניברסיטת בן גוריון בנגב בבלשנות אנגלית. נשואה ליובל ואמא לשלושה ילדים מקסימים, יעל, אמיר והילה. 
 
   איך הגעת לעסוק בסטיילינג?   
גדלתי בחולון, הייתי בתנועת הנוער העובד והלומד, הסתובבתי יחפה ועם ג'ינס קרועים (בלי שההורים שלי ידעו כמובן) ולק ואודם היו ממש מחוץ לתחום. הדרכתי בתנועה, לא הפסדתי אף הרקדה, ובצבא הייתי בנח"ל. מאז שאני זוכרת את עצמי, יצירה, אמנות, צבעים היו חלק בלתי-נפרד ממני.  בתור ילדה תמיד יצרתי - סרגתי, רקמתי, תפרתי, ציירתי וצבעתי. עבדתי הרבה שנים בהייטק, התפתחתי ומאוד נהניתי.


תמיד התלבשתי בצורה מעניינת, וחברות ביקשו שאייעץ להן איך להתלבש. יום אחד זרקה לי מישהי, את מתלבשת כל כך יפה, ממש סטייליסטית! והופ, נפל לי האסימון, והלכתי ללמוד בשנקר, במחשבה שזה יהיה עוד תחביב. גיליתי תחום מדהים שמחבר את הרגישות שיש לי לאנשים, את החוש הטבעי שלי לצבעים ושילובים מעניינים, עם מתן כלים פרקטיים. במהלך הלימודים שיניתי את סגנון הלבוש, ופתאום התחלתי לקבל מחמאות - איך רזית, איזה יופי את נראית – למרות שלא ירדתי גרם, ושום דבר לא השתנה חוץ מהבגדים. נראיתי יותר רזה, וגם חשבו שאני יותר גבוהה!
 זה השפיע על המוטיבציה שלי לשמור קצת יותר על הבריאות, לחזור לספורט. בעצם, עברתי שינוי הפוך - קודם התלבשתי יפה ומחמיא, וכבונוס גם ירדתי במשקל. למדתי איך להתלבש כך שגם כשאני עולה במשקל, אני נראית טוב ומקבלת מחמאות.


ומכאן הכל כבר היסטוריה - מה שהלכתי ללמוד סתם בשביל עצמי, הפך להיות המקצוע שלי. זו מין סגירת מעגל, כי למדתי בלשנות אנגלית שזה בעצם חקר השפה, ועכשיו אני מלמדת את שפת הלבוש – להרכיב הופעה שלמה שמעבירה מסר, בעזרת שילוב בין פרטי הלבוש, ממש כמו שמשפט מעביר מסר בעזרת מילים. 

         מה האני מאמין שלך?

הדבר הכי משמעותי בעיני הוא השפעת הבגדים עלינו, וזה בעצם מה שאני עושה - עוזרת לנשים להראות לעולם את הייחוד שלהן בעזרת הלבוש וההופעה, כדי שירגישו טוב עם עצמן. לא משנה מה המידה, מבנה הגוף, מספר הקמטים או השערות הלבנות, אלא הדרך בה את תופסת את עצמך, נהנית מעצמך ומסביבתך, מצבעים ומטקסטורות.

מנסיוני, ברגע שאת מתלבשת בצורה שנכונה לך ולמבנה גופך, את מקבלת מחמאות, שמחה ומרוצה מעצמך, זה יכול להוות צעד ראשון קדימה בכל מישור שחשוב לך - בתזונה, ספורט, עבודה וקריירה, זוגיות ועוד.


מה זה אורח חיים בריא בשבילך?

לאכול ארוחות מסודרות, לשלב פירות וירקות, להפחית בטיגונים, להשתדל מה שיותר דגנים מלאים, לשתות הרבה ובעיקר מים, אוהבת מאוד שוקולד ומדי פעם מתוקים אחרים. עושה מדי פעם ספורט – הליכה בשבת בבוקר בים, ולפעמים רכיבה על אופני הרים.
  

הסיפוק הכי גדול שלי בעבודה, הוא לסייע לאישה לצאת מהגבולות שקבעה לעצמה, להתנסות בלבוש חדש שאף פעם לא העזה ולא חשבה שיתאים לה, ולגלות שהיא יכולה להראות וואו, בלי קשר למידותיה, כי בכל צורת גוף אפשר להראות טוב.  


    חמש שמחות קטנות: 




ולכל מי שהגיעה עד פה, מגיעה מתנה שווה - המדריך שיעזור לך להתלבש כמצליחנית לפי הלו"ז וההרגשה - תודה לנורית!

11 באוג׳ 2016

יש מדליה!


מה זו מדליה בשבילכם? שאלתי את הילדים הגדולים שלי.
הם ענו "פרס", "תגמול על עבודה קשה", "משהו שאני רוצה להשיג". 


אצלנו בבית ג'ודו הוא לא סתם חוג, אלא מקור לחיזוק, לגאווה, לכושר גופני, לחברים, ולהעצמה אישית ונשית. הילד הגדול שלי התחיל להתאמן בג'ודו לפני 9 שנים, והילדה הצטרפה אליו שנתיים אחר כך. שבתות ארוכות בילינו בתחרויות, ואפילו השתתפנו בעצמנו באימונים. בג'ודו הם לומדים על משמעת ומחוייבות, להכיר את הגבולות שלהם ולמתוח אותם, לנצח ולהתמודד עם כישלונות. משמח אותי לראות כמה זה משפיע על עוד תחומים בחיים שלהם.
 

לכן כולנו עוקבים בעניין אחרי תחרויות הג'ודו באולימפיאדה. הילדים יושבים לידנו ומפרשנים באופן מקצועי ממש, ואנחנו נהנים לראות את הידע שלהם, ואת הכבוד שהם רוחשים לספורטאים שעל המזרון, מעריכים את הקושי ואת ההשקעה. 

וכמובן, אנחנו גאים גאים גאים שירדן ג'רבי זכתה במדלית ארד! אנחנו יודעים כמה זה קשה להיות ספורטאי מקצועני, כמה צריך להשקיע - גופנית, נפשית, כספית וחברתית, והתגמול לא תמיד מגיע. הפעם כן!
ומנקודת מבטי, כאמא לילדה מתבגרת, אני יודעת שירדן ג'רבי (ויעל ארד לפניה) מהווה דוגמא וסמל להמוני ג'ודוקאות קטנות, כמו הילדה שלי. ילדות שגאות בגוף החזק שלהן, ולא מתעניינות בדיאטה וברזון קיצוני כמו של הדוגמניות שהן רואות סביבן. ילדות שרוצות להיות ספורטאיות חזקות, שלא מפחדות להפיל בנים אל המזרון ולרתק אותם אליו. ילדות שמודות בפה מלא שהן רוצות לנצח. 

אלופת בתי הספר היסודיים בתל אביב!
  אז גם אם הילדים שלי לא יזכו בשום מדליה באולימפיאדה, אני יודעת שהם קיבלו המון מעצם ההשתתפות בחוג ג'ודו, וזה כבר שווה מאוד.