האוכל שלנו נכנס לפה, ממשיך בוושט, עובר לקיבה ויוצא בקקי - את זה כל ילד יודע. אבל מה לגבי כל מה שמסביב?
על טעם ועל ריח, על לעיסות ועיכול, על מבנה מערכת העיכול, ועל החוקרים שלה, על האיש עם החור בקיבה ועל האיש שלווייתן בלע אותו, על לאכול עד שמתפוצצים ועל לאכול את מי שאכל אותך, ואיך אפשר בלי פלוצים? - על כל זה כותבת מרי רואץ', עם המון הומור וסקרנות אמיתית לאוכל, לגוף ולמה שמחבר ביניהם.
על טעם ועל ריח, על לעיסות ועיכול, על מבנה מערכת העיכול, ועל החוקרים שלה, על האיש עם החור בקיבה ועל האיש שלווייתן בלע אותו, על לאכול עד שמתפוצצים ועל לאכול את מי שאכל אותך, ואיך אפשר בלי פלוצים? - על כל זה כותבת מרי רואץ', עם המון הומור וסקרנות אמיתית לאוכל, לגוף ולמה שמחבר ביניהם.
הספר, שהוא גם מרתק וגם מצחיק, מוביל את הקוראים לאורך מערכת העיכול, מהכניסה ועד היציאה, וההסברים מתובלים בתיאורי מחקרים ובסיפורים קטנים שמשכיחים את הגועל שבדרך כלל מלווה למחשבה על מערכת העיכול - החל מהרוק, דרך החיידקים בקיבה, וכלה תוצרי הפירוק שלהם, שהם משל לכל הדברים הכי מגעילים בעולם.
הרבה אנשים הפכו את מערכת העיכול למקצוע שלהם, והם שמחו לפגוש את רואץ' ולדבר סוף סוף עם מישהו שמתעניין במה שהם עושים (שזה, כמובן, לא נושא שאפשר לדבר עליו בארוחה משפחתית בסוף יום העבודה). ביניהם - מנתחת ריחות, מומחית בטעמים של חיות מחמד,צייד אינואיטי, חוקרת רוק וחוקר גועל. רואץ' מתפעלת מהשמות שלהם, שנקראים כמו משחק מילים על מקצועותיהם, וזה מוסיף לשובבות הכללית ששורה על הספר.
עוד כותבת רואץ' על הרגלי אכילה משונים, כמו לעיסה מאות פעמים של כל ביס, וערבול בבלנדר של כל מזון לפני שהוא נכנס לפה, על איך טעמים והרגלי אכילה מתפתחים אצל ילדים, ועל אופנות מזון, ואיך הכלכלה והדרג הפוליטי מעודדים אותן לפי צרכי השעה.
"שלוק" הוא שילוב מקסים בין מידע מרתק ומעמיק על ביולוגיה ופיזיולוגיה, ובין אנקדוטות והתייחסויות משעשעות שהופך את הנושא הכבד הזה לקליל ומהנה.
בסוף הקריאה מצאתי את עצמי אומרת, בדיוק כמו שרואץ' כתבה בהקדמה - "חשבתי שזה יהיה דוחה, אבל זה ממש מעניין." אוקיי, ואולי קצת דוחה.
הרבה אנשים הפכו את מערכת העיכול למקצוע שלהם, והם שמחו לפגוש את רואץ' ולדבר סוף סוף עם מישהו שמתעניין במה שהם עושים (שזה, כמובן, לא נושא שאפשר לדבר עליו בארוחה משפחתית בסוף יום העבודה). ביניהם - מנתחת ריחות, מומחית בטעמים של חיות מחמד,צייד אינואיטי, חוקרת רוק וחוקר גועל. רואץ' מתפעלת מהשמות שלהם, שנקראים כמו משחק מילים על מקצועותיהם, וזה מוסיף לשובבות הכללית ששורה על הספר.
עוד כותבת רואץ' על הרגלי אכילה משונים, כמו לעיסה מאות פעמים של כל ביס, וערבול בבלנדר של כל מזון לפני שהוא נכנס לפה, על איך טעמים והרגלי אכילה מתפתחים אצל ילדים, ועל אופנות מזון, ואיך הכלכלה והדרג הפוליטי מעודדים אותן לפי צרכי השעה.
"שלוק" הוא שילוב מקסים בין מידע מרתק ומעמיק על ביולוגיה ופיזיולוגיה, ובין אנקדוטות והתייחסויות משעשעות שהופך את הנושא הכבד הזה לקליל ומהנה.
בסוף הקריאה מצאתי את עצמי אומרת, בדיוק כמו שרואץ' כתבה בהקדמה - "חשבתי שזה יהיה דוחה, אבל זה ממש מעניין." אוקיי, ואולי קצת דוחה.
מאנגלית: עתליה זילבר
