השתלות איברים, זרעים מהונדסים גנטית, שניצלים מסויה,
טלפון סלולרי שיודע להגיד מה המיקום שלנו בכל רגע - כל אלה הן המצאות שכולנו משתמשים בהן, ושנראות לפעמים כמו מדע בדיוני. ב"בז וניאלה", מרגרט אטווד לוקחת את ההמצאות
האלה צעד אחד קדימה, ובוחנת מה יקרה אם האנושות תשמיד את עצמה מרוב המצאות
כאלה, וישאר רק בן אדם אחד בעולם. יותר נכון, בן אנוש אחד וחבורת יצורים
מהונדסים גנטית.
בן האנוש, המכונה "איש השלג", מספר חלק מהסיפור ודרכו מנסים הקוראים להבין
איך קרתה הקטסטרופה הזו, שהשאירה את איש השלג בודד בעולם. הספר נע בין סיפורי העבר שלו ובין תיאורי ההווה, שמהם מתברר איפה איש השלג נמצא כרגע ומה הוא מתכנן לעשות, כדי לצאת
מהמצב המייאש שבו הוא נמצא.
בתחילת הספר, הקוראים שרויים בערפל - איך נכחדה האנושות? איך זה שרק המהונדסים ואיש השלג שרדו?
מה קרה לבז וניאלה? איך איש השלג יסתדר מעתה והלאה? הזיגזוג בין סיפורי
העבר וההווה שופך קצת אור על השאלות האלה, אבל הרבה נשאר סתום, כולל הסוף,
שהוא פתוח לגמרי, ומשאיר את הקורא לבחור בין שתי אפשרויות סבירות באותה
מידה.
הספר מפליא לתאר את הפיתוחים
העתידיים של מה שכבר קורה בעולם אצלנו,
בתחומים כמו ביולוגיה ורפואה (מזון מהונדס גנטית, חיות שמגודלות במיוחד
לצורך השתלת חלקי חילוף בבני אדם, השבחה גנטית של חיות ושיבוטים), סביבה
(המסת קרחונים, המלחת מים מתוקים ומידבור), חברה (פערים חברתיים שיוצרים
מעמדות של שליטים ומספקי שירותים, השתלטות תאגידים כלכליים על תחומים רבים
תוך התעלמות משאלות אתיות ומוסריות) ותקשורת (הוצאות להורג ופורנוגרפיה
משודרות בטלוויזיה).
התיאורים מפחידים ממש, כי נדמה שהפיתוחים האלה הם ממש בלתי נמנעים. חלק מההמצאות
נראות המצאתיות לגמרי, ("כלבזבים" - שיבוט של
כלב וזאב, למטרות שמירה והתקפה; "גושעוף ננסי" - עופות שמורכבים רק מפולקע,
שזה החלק שאנשים הכי אוהבים לאכול). אבל מתחת לצחוקים, מתגנב לו החשש
האיום, שאנחנו כבר ממש בדרך לשם. הרי במקפיא שלנו יש שניצל תירס בצורת דינוזאור, לא?
המתח האמיתי נוצר לא מקריאת
קורותיו העכשוויות של איש השלג, והשאלה מה יקרה איתו בעולם שבו נשאר רק הוא
בן האנוש היחידי, אלא מהתהיה, האם מה שאטווד מתארת יכול באמת להתרחש.
זהו
ספר מטריד, דווקא משום שהמדע הבדיוני שבו אינו "קשה", ואינו מספר על
חלליות וחיזרים. דווקא הרעיונות שנשמעים מוכרים כל כך, ועם זאת זרים, הם
שיוצרים את תחושת האימה.
בסך הכל, העלילה
פשטנית למדי ולעיתים סתומה ולא מספיק מפותחת, כמו בחלקים שמספרים על אמו
של איש השלג. הדמויות העיקריות האחרות - בז, ניאלה ואביו של איש השלג -
אינן מעוררות הזדהות או הבנה למניעיהן ומעשיהן, ובעצם איש השלג הוא
הדמות היחידה המפותחת בספר הזה.
למרות המגרעות האלה, ובגלל כל השאר, זה ספר שווה קריאה, לא רק למתנגדי גלובליזציה וחובבי מיחזור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
כתבו לנו משהו, שלא נשב פה בחושך לבד: