‏הצגת רשומות עם תוויות ילדים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ילדים. הצג את כל הרשומות

5 ביולי 2018

איך להקנות לילדים הרגלי אכילה בריאים?

 
נשים רבות מספרות לנו שהיו מאוד רוצות לאמץ הרגלי אכילה בריאים יותר, אבל הן צריכות להתחשב במה שהילדים אוהבים. והילדים, מה לעשות, אוהבים מאכלים מתוקים מדי, מלוחים מדי ועמוסים בשמן. לאוכל בריא הם קוראים "לא טעים", ומסרבים אפילו לנסות. נשמע מתסכל, נכון? איך בכל זאת אפשר להעביר את הבית כולו לאכילה בריאה יותר, ועל הדרך גם לשפר את האווירה המשפחתית? הנה שישה טיפים, שמתאימים גם לילדים קטנים וגם לנוער:

1. חלוקת עבודה - ההורים קובעים את הדברים הגדולים: מתי אוכלים, איפה אוכלים (ליד שולחן האוכל, בלי מסכים), סוגי המאכלים והמגוון. הילדים קובעים את הדברים שנוגעים להם: מה מכל המגוון הם אוכלים, תוך הקפדה (שלהם!) שהצלחת תהיה מגוונת בצבעים ובסוגי המאכלים (כלומר, לא רק פסטה או רק לחם עם גבינה, אלא גם ירקות, וחלבון כמו ביצה או טונה). 

2. הקפידו על ארוחות בזמנים קבועים - סדר יום קבוע וידוע מראש עוזר לתכנן את כל הפעילויות וכמובן גם את הארוחות. הילדים ואתם יכולים לפנות זמן ולאכול יחד, ואז תוכלו לוודא שהם אוכלים מה שהם צריכים לאכול. 

3. בלי חטיפים בין הארוחות - ארוחות בזמנים קבועים ילמדו את הילדים להקשיב לתחושות הרעב והשובע שלהם. נשנושים לאורך כל אחר הצהרים יגרום למנגנון הרעב "להרדם", וכמובן, ימלא להם את הבטן במאכלים בלתי מזינים.
 
4. בלי דילים - אם הילד לא רוצה לאכול מאכל מסויים או לגמור מהצלחת, אל תכריחו או תבטיחו לו משהו בתמורה. זה רק יגרום למריבות איתכם ולבניית תסכולים ותסביכים סביב אוכל. עדיף לשאול אותו מה הוא לא אוהב במאכל, ולנסות להתגבר על זה בעקיפין (למשל, יש שלא אוהבים ירקות בצבע מסויים כמו כרוב סגול או פלפל אדום, אבל יסכימו לאכול כרוב לבן או פלפל צהוב). ותמיד - אם הילד אומר שהוא לא רעב יותר, עדיף להאמין לו מאשר להכריח אותו להתעלם מתחושותיו. 

5. הוו דוגמא אישית - היחס שלכם לאוכל, משפיע גם על הילדים. אל תגידו על מאכלים שהם משמינים, אל תגידו איכס על אוכל ואל תצפו שהילדים יאכלו בריא, אם אתם אוכלים ג'אנק. 

6. המשיכו לנסות - גם אם הילדים לא הסכימו לאכול מאכל מסויים, אל תתייאשו. נסו שוב בארוחה הבאה, בצורת הכנה אחרת. לוקח זמן להתרגל לטעמים חדשים, וכדאי לנסות לפחות 10 פעמים. יש ילדים שמשתמשים באוכל בתור משחק כוח עם ההורים, וכדאי להבין האם הילד באמת לא אוהב את המאכל או שהוא מנסה להגיד "אל תחליטו עלי".

רוצה לדעת עוד על איך עושים שינוי? בואי לסדנה החווייתית שלנו "לתפוס את הכדורים באוויר - איך לעשות שינוי שנשאר", שתתקיים ב- 24.7.18 בשעות הבוקר בגבעת שמואל. לפרטים והרשמה לחצי כאן.

30 באוג׳ 2017

לקראת החזרה לבית הספר - אוכל לילדים גדולים


freedigitalphotos/ambro

הילדים חזרו ללימודים ולוח הזמנים שלהם משתנה. לא עוד קימה בשעה מאוחרת ואכילת ארוחת בוקר בצהרים, אלא מסגרת מסודרת יותר של שינה ואכילה. בקיץ אולי שחררתם ואפשרתם הרבה ג'אנק פוד קנוי או מוכן בבית, אבל עכשיו הגיע הזמן לאכילה שתעזור להם להתרכז בלימודים ותשמור אותם שבעים לאורך שעות ארוכות של בית ספר. 
אנחנו מדברות הרבה על תכנון, ואחד הטיפים שאנחנו נותנות הוא למלא יחד עם הילדים טבלה בכל מוצאי שבת, ובה יהיה כתוב איזה ממרח יהיה בכריך ואיזה פירות וירקות יקחו מדי יום. 
אלא שהטיפ הזה עובד טוב יותר עם ילדים קטנים, שמישהו אחר מכין להם את קופסת האוכל. 
ילדים גדולים, מכיתות ה' ומעלה, פעמים רבות מכינים לעצמם אוכל לבית הספר, ותפקיד ההורים הוא לעודד אותם לעצמאות, לחנך אותם לתזונה נכונה, ולהשגיח על מה, כמה ואיך הם אוכלים.

אז איך עושים את זה נכון: 
1. כדאי מאוד מאוד להרגיל אותם לאכול ארוחת בוקר. ארוחת הבוקר עוזרת לריכוז ועירנות בכיתה, ולכן לא כדאי לדלג עליה. כדי לחסוך זמן ומאמץ ארוחת הבוקר צריכה להיות פשוטה, טעימה ומהירה להכנה. למשל, פרוסת לחם (רצוי מלא) עם ממרח לא ממותק, או ביצה רכה, או דגני בוקר עם יוגורט, ולשתות לפחות כוס מים אחת. אם מסתדר לכם, שבו לאכול איתם. אפילו אם אתם רק שותים כוס קפה, אתם מהווים דוגמא אישית לארוחת בוקר, וזו הדרך הטובה ביותר לחנך.
מי שלא מסוגל להכניס שום דבר לפה בבוקר, יכול לוותר על ארוחת בוקר, אבל אז כדאי להשקיע בארוחת עשר.

2. ארוחת עשר אמנם חשובה במיוחד לילדים שלא רוצים לאכול ארוחת בוקר, אבל גם לכאלה שאכלו. היא נותנת אנרגיה להמשך היום, שעשוי להימשך עד שעות הצהרים המאוחרות. כדאי שיהיו בה כריך או שניים מקמח מלא או שיפון, שמשביע לאורך זמן יותר מאשר לחם מקמח לבן או לחמניה, עם ממרח כמו גבינה, טחינה, טונה, אבוקדו (הגיוון חשוב כדי להרגיל את הילדים לטעמים שונים). כדאי להוסיף פירות ו/או ירקות שאותם אפשר לאכול גם בהפסקות הבאות. מכיוון שהילדים שוהים זמן רב במסגרת החינוכית, עדיף לא לחתוך את הירקות, אלא לתת ירקות מוקטנים - עגבניות שרי, מלפפונים ופלפלונים, גזר גמדי וכד'.

3. ארוחת צהרים - לילדים שנשארים שעות ארוכות בבית הספר או הולכים מיד אחר כך לחוגים, ארוחת עשר בלבד, במיוחד אם לא אכלו ארוחת בוקר - לא מספיקה. תאמו איתם מה יירצו לארוחת צהרים - עוד כריכים? מנה מבושלת (למשל, סלט פסטה או עוף מוקפץ בירקות)? חשוב שלא יישארו רעבים - זה גם פוגם בריכוז, וגם גורם לאכילה לא מבוקרת של מזון מזיק. שוב, שתפו אותם בהחלטות, ורצוי גם בהכנות.

4. אם הילדים רוצים לקנות אוכל בקפיטריה או בקיוסק סמוך לבית הספר, הסבירו להם שבדרך כלל מדובר באוכל עם ערך תזונתי מינימלי, עם הרבה סוכר ושומן, ושכדאי להמעיט בו. הציבו גבולות, אבל בשיתוף עם הילדים - סכמו איתם מראש על כמה פעמים בשבוע הם יאכלו ג'אנק פוד בקפיטריה (רצוי לא יותר מאחת), ומה התקציב שעומד לרשותם. 

5. היו גורם מפקח, לא קובע, אך גם לא מזניח - הילדים כבר גדולים ושואפים לעצמאות ולהחליט עבור עצמם, אך הם עדיין זקוקים להשגחה והכוונה. התעניינו באכילה שלהם מדי פעם - מה אכלו, האם היה טעים, האם הביאו מהבית, האם קנו בחוץ, מה החברים אוכלים. עודדו אותם להשתתף בהכנות, ולהגיד לכם מתי אזלו המצרכים האהובים עליהם, עודדו אותם לגוון ולקחת אחריות על האכילה שלהם. ככה תניחו את היסודות לאכילה נכונה בהמשך חייהם.

12 ביולי 2017

איך לשמור על אורח חיים בריא גם בחופשה?


הגיע הקיץ, וממש מתחשק לצאת לחופשה. בארץ, בחו"ל, לא משנה, העיקר להתנתק קצת מחיי היומיום השוחקים. אבל היציאה מהשגרה עלולה לגרום לשינוי בהרגלים התזונתיים, ויחד עם ישיבה ממושכת בנסיעות ארוכות, מתקבל מתכון בטוח לעליה במשקל והרגשה לא טובה. איך אפשר למנוע את זה? הנה כמה רעיונות: 


1. לכו הרבה.
גם אם שכרתם רכב, ויש לכם נסיעות ארוכות. אם אתם בעיר - ותרו על נסיעה בתחתית או רדו תחנה אחת קודם ולכו ברגל. אם אתם מחוץ לעיר, צאו לטיולים שכוללים הליכה או אפילו לכו כחצי שעה בפארק או בחוף. 


2. אכלו ארוחת בוקר מזינה.
אם ארוחת בוקר כלולה במחיר החדר, נצלו אותה. זו הזדמנות להכיר את האוכל המקומי, ולמלא את הבטן כך שתהיה לכם אנרגיה לטיול היומי. אם אין ארוחת בוקר במלון, קנו אוכל בסופר או בחנויות מכולת וירקן מקומיות, שזו הזדמנות טובה אפילו יותר להכיר את האוכל המקומי. כשהיינו בפריז לפני כמה שנים, נהגנו לקנות מצרכים לארוחות בוקר בחנות מכולת קטנה, ובכל בוקר זכינו לברכת "בון ז'ורנה!" מהמוכר. איזה כייף להתחיל כך את היום!

3. קנו פירות וירקות וקחו איתכם, לארוחת 10 ולמצוקת רעב.
למשל, עגבניות שרי, גזר גמדי, תפוחים, ענבים. קחו גם קרקרים, פריכיות, פירות יבשים - לאותה מטרה. בארה"ב תוכלו למצוא בחנויות באתרי הטבע תערובת פירות יבשים ודגנים שנקראת Trail Mix, שנשמרת להרבה זמן. 


4. אכלו ארוחת ערב מוקדמת יחסית.
בארץ אנחנו רגילים לאכול בצהרים ארוחה חמה וכבדה יחסית. אם נוהגים כך בטיול, קשה מאוד להמשיך אחר כך בהליכה או בפעילות אחרת שמצריכה מאמץ וריכוז. אפשר לאכול סנדביץ בצהרים, ואת הארוחה הכבדה לאכול לקראת הערב, בסביבות השעה חמש. 

5. שתו הרבה מים.
זה מרווה, זה ממלא, זה מזרז את חילוף החומרים, וזה בחינם (במקומות שבהם המים מהברז מותרים לשתיה). קחו איתכם בקבוקים מלאים במים, במיוחד אם אתם מטיילים בשטח. 

6. עשו תרגילי התעמלות בחדר במלון.
אני אוהבת להפוך את החפצים בחדר במלון לעזרים בתרגילי ההתעמלות שלי - בקבוקים מהמיני בר הופכים להיות משקולות, הכריות על הספה מצויינות לתרגילי חיזוק של פנים הירך, ועל קצה המיטה אני נשענת בתרגילים לחיזוק השריר האחורי של הזרוע. מזל שבשביל כפיפות בטן לא צריך שום חפץ-עזר!


7. חפשו פעילות ספורטיבית אתגרית.
רצוי לתכנן את הטיול היטב, אבל נחמד להיות מופתעים ולגלות שאפשר לעשות פעילות ספורטיבית במקום שהגעתם אליו. אני אוהבת לרכב על אופניים, וכבר רכבתי בוורסאי, באי מרגיט בבודפשט, ואפילו בעליות של סן פרנסיסקו. עוד רעיונות - קיאקים, רכיבה על סוסים, רולרבליידס, ואומגה או סנפלינג לאמיצים. 



8. צרפו את אלה שמטיילים איתכם.
הציעו לעשות פעילות גופנית ביחד, קנו ירקות ופירות שכולם אוהבים - כל מה שתעשו ביחד, יהיה לכם יותר קל לעשות ולהתמיד. 

ועוד שני טיפים - בסרטון המצורף:


לרכישת החוברת לחצי כאן

ומה עוזר לכם לשמור על אורח חיים בריא בחופשה? כתבו לי בתגובות:

1 ביוני 2017

איך אוכלים באמריקה?




בשבוע שעבר חזרתי מטיול של שבועיים במערב ארצות הברית. נסעתי עם בעלי והילדים הגדולים, שחגגו בשנה האחרונה בר מצווה ובת מצווה, והיה כייף גדול. טיילנו בערים ובהרים, וראינו מקומות יפהפיים. אמריקה, נו. אבל האוכל - זה סיפור אחר לגמרי. 



 מכיוון שכמעט כל יום טיילנו עד הערב, הגענו למלון ולמחרת המשכנו לנסוע, העדפנו לאכול ארוחה גדולה וכבדה במסעדה בסוף היום, ומשהו כמו סנדוויץ או חטיפים באמצע ביום. במסעדות אכלנו בדרך כלל סטייקים והמבורגרים, ואני גיוונתי גם עם דגים, שהיו טעימים בעיקר במקומות שבהם יש נהר ודגים מקומיים.

ארוחת בוקר אכלנו במלון (אם היתה כלולה במחיר החדר) או שהרכבנו מלחם, גבינות, נקניקים וירקות, שקנינו בחנויות מקומיות. ככל שהתרחקנו מהערים הגדולות , לוס אנג׳לס ולאס וגאס, היו פחות ירקות ופירות במרכולים, ויותר ג׳אנק פוד מחריד ממש - ארוחות מוכנות קפואות, ארוחות מוכנות בקופסאות, ארוחות מוכנות בשימורים, המוני סוגים של קורנפלקס, חטיפים וממתקים, שתיה ממותקת ולחם לבן עם מרקם של צמר גפן. הכל מלא בכמויות עצומות של שומן וסוכר וחומרי טעם וריח. 


המנות שאכלנו במסעדות היו טעימות מאוד בדרך כלל, אבל ענקיות, גם השתיה. כאשר התקרבנו למחצית הכוס, המלצרים מייד הביאו כוס נוספת מלאה במשקה שהזמנו. בתחילת כל ארוחה מוגשים לחם וחמאה בחינם, וקל להתמלא מהם.


מהר מאוד הבנו שככה זה לא יילך. התחלנו להיות כבדים ועייפים והתגעגענו לירקות. הפסקנו להזמין מנות ראשונות, ולנשנש מהלחם שהוגש בתחילת הארוחה, שתינו רק כוס משקה אחת (אני הזמנתי סודה, ולפעמים בכלל הסתפקתי במים שהוגשו כמעט תמיד איך שהתיישבנו), וכתוספת בחרנו תפוחי אדמה או ירקות בתנור, (ולא צ'יפס מטוגן).

פרוסת לחם די מלא עם ממרח חומוס, עלי קייל ושבבי גזר וסלק (משקית). 

במכולת ניסינו לקנות כמה שיותר פירות (לפעמים היו רק 10 תפוחים על המדף, וקנינו חמישה), פירות יבשים, עגבניות שרי וחסה, וכמה שפחות גבינות עתירות אחוזי שומן ונקניקים. אפילו מצאתי ממרח חומוס, ואכלתי ממנו כמה ימים. גם הילדים התגעגעו לירקות, ובשדה התעופה התאכזבו לגלות רק "סלט" אחד, עתיר חתיכות עוף וגבינות (היו גם חסות, אבל הם שאלו "מה סלט בזה?").
צידה לדרך: פירות יבשים (שלי) ודובוני גומי (של שאר בני המשפחה)

ואיך זה משפיע על האוכלוסיה המקומית? משפיע מאוד. במקומות שבהם הסתובבנו נראה שיש הרבה אנשים עם עודף משקל רב, גם הילדים. הם ממלאים שוב ושוב את הכוסות במשקאות קלים, וקונים המון אוכל מוכן במנות גדולות. ולא פלא, הפרסומות בטלוויזיה מציגות מצד אחד ג'אנק פוד מגרה (עם חוטי גבינה שנמשכים מפיצה והמבורגרים עמוסי כל טוב) ומצד שני מכוני דיאטות, משקאות דיאטות, דיאטות בכמה ימים וכדורים להרזיה, וכולם בפרסומות, גם אלה שאוכלים ג'אנק פוד מגרה, רזים ושמחים. 
אפילו על הקפה יש קצפת

עצוב היה לי לראות את זה, וקשה היה לי להאבק כל כך בשביל האוכל שאני רגילה אליו, ושעושה טוב לגוף שלי. רק בגלל שאני יודעת מה נכון לי לאכול, היה לי קל יחסית לשמור על אכילה שנוחה לגוף שלי, ולא גורמת לו לכבדות ובעיות עיכול. וזו ההמלצה שלי למי שנוסעת לחו"ל לתקופה קצרה - לדעת מה טוב לגוף שלך, לשמור על ההרגלים הטובים כמה שניתן, ולדעת שבסוף חוזרים לארץ לשגרה המבורכת.

22 במרץ 2017

יום הולדת כחול


הספר (שהוא בעצם סדרה בלתי נגמרת) האהוב על הילדה שלי הוא פרסי ג'קסון. בסדרת הספרים שהוא הגיבור שלה, פרסי מגלה שהוא בן של אל יווני, ויוצא ללמוד בפנימיה איך להלחם במפלצות. 
מכיוון שבשנת הבת מצווה, בנות הכיתה שלה חוגגות במסיבות הפתעה זו לזו, החלטתי שהמסיבה שלה תהיה בנושא פרסי ג'קסון. התיישבתי על פינטרסט לקבל רעיונות, ובהשראתם הכנתי קישוטים שקשורים בסיפור ובסמלים של האלים היווניים. 
הסלט האהוב על הילדה שלי: עגבניות ומלפפונים חתוכים, בצל ירוק קצוץ, גבינה בולגרית ושמן זית

מבחינת אוכל, היה ברור לי שאכין סלט יווני, אבל האתגר העיקרי היה אהבתו של פרסי למאכלים כחולים, שחוץ מאוכמניות, הכוונה לצבע מאכל.  
עוגת "מחנה החצויים" - מתכון כאן

אז אמנם היו כמה ממתקים כחולים, כמו m&m ונחשי גומי, אבל גם צ'יפס בטטה כחולה, שהיה להיט, פופקורן, פירות, עוגיות בצורת הספרות 12, שאפה אחיה, מאפי גבינה ומיץ תפוזים בשביל לאזן...
קשת פירות, מחווה לאיריס, אלת הקשת בענן
מאפים בצורת לבבות, מחווה לאפרודיטה, אלת האהבה (מתכון כאן)
 מיץ תפוזי דם מכונה כאן "דם האולימפוס", על שם אחד הספרים בסדרה

הנקטר הוא בעצם סודה
 צ'יפס בטטה סגולה, הכי קרוב לכחול שיש

פופקורן ביתי, שיש הטוענים שהוא האמברוזיה (מזון האלים) האמיתית
 
הפעילות כללה צפיה בסרטון שהכנו לבת מצווה, בהשתתפות כמה מהילדים אורחי המסיבה, חידון ב kahoot על תחומי העניין של הילדה וצילומים עם אביזרים בצורת שיער וכובעים של יוונים עתיקים. 
 
בסיום האורחים קיבלו מתנה קטנה, תליון עם סמל המחנה של פרסי, ונשארו לעשות צחוקים ושירה בציבור עם יוטיוב.
 

21 במרץ 2017

יום הולדת ירוק


הילד שלי חוגג יום הולדת ב- 17.3, שהוא גם התאריך שבו מציינים באירלנד ובארה"ב את יום פטריק הקדוש - לובשים ירוק, שותים בירה ומנשקים אנשים ממוצא אירי. מסמלי החג - עלי תלתן, לפרקונים (גמדים חובבי מטבעות זהב), קשת בענן, ואיחולי מזל. 
מכיוון שהוא ביקש יום הולדת ממותג כמו של אחותו, החלטתי לחגוג לו בסגנון האירי הירקרק. אחת הסיבות היתה, שאוכל לבשל המון מאכלים ירוקים טבעיים, בלי צבעי מאכל (כמעט - היו גם סוכריות). הכנתי אביזרים לצילומים, הילדה אפתה עוגה, ובסוף ערכנו חידון לראות מי מכיר אותו הכי טוב (והזוכה - אחותו, שמכירה אותו יותר טוב ממנו עצמו).
אז מה היה לנו?



למתכון (אני מילאתי בבורגול עם פטריות)

 


 ממיסים שוקולד מריר עם הרבה מוצקי קקאו ומוזגים לתבנית בצורת שפמים או כל צורה אחרת

האביזרים מכאן



אפילו המתנות והכרטיס - ירוקות וממוזלות!

5 במרץ 2017

מתכוננים לפורים

השבוע הזה שלפני פורים הפך במסגרות חינוכיות רבות להרחבה של החג עצמו - כל יום מתחפשים למשהו אחר (עם תחפושות קלות כמו "יום ספורט" או יותר מסובכות כמו "יום בנים בנות"), משחקי "גמד/ענק", עם עוד ממתקים, חוץ ממה שמחכה לנו במשלוח המנות, ובכלל פורים נופל מיד אחרי יום המשפחה, שקרוב לט"ו בשבט, ותוך כדי נחגוג גם את יום האישה, ומרוב חגים כבר לא זוכרים איזה יום היום...
אז כדי להקל קצת על כל ההכנות והחגיגות, הכנתי חמישה טיפים לפורים רגוע - 

התמונה מכאן

1. רעיונות לתחפושות - 
אם עדיין אין לכן שום רעיון לתחפושת, שווה להסתכל בלוח פינטרסט שהקדשתי לנושא - תחפושות שאפשר להכין לבד של ירקות ופירות. אל תחמיצו את התחפושות המשפחתיות והקבוצתיות שמככבות שם.


2. משלוח מנות בריא (יחסית) -
בעולם אידאלי היו משלוחי המנות כוללים גזר ועגבניות שרי, אבל בעולם האמיתי נראה לי שהעגבניות ייזרקו על מי שייעז לתת משלוח כזה... אז דקלה עמית ואני התכנסנו ודיברנו בסרטון מיוחד על איך מכינים משלוח מנות שכולל ממתקים וחטיפים כמה שפחות מזיקים. ולא לשכוח לקשט יפה!


3. ומה עושים עם כל הממתקים האלה? 
כל ילד מביא מהמסגרת שבה הוא נמצא ערימות ממתקים, ולפעמים גם השכנים או החברים מוסיפים לשמחה עם עוד ערימה קטנה משלהם. איך מתמודדים עם כל כך הרבה ממתקים וחטיפים?
אם הילדים קטנים, בגילאי הגן, כדאי לקחת את המשלוח, ולחלק מדי פעם ממתק אחד. ממתקים גרועים במיוחד, כמו טופי, אפשר לזרוק לפח. 
אם הילדים גדולים, כדאי להקדים שיחה על התועלת שבאכילה מידתית, ולתת להם להחליט איזה ממתק לאכול ומתי יאכלו אותו. כשהם מרגישים אחראים ומחליטים, הסיכוי לשיתוף פעולה גובר. כדאי להמשיך ולהקפיד על ארוחות טעימות ומזינות, שכוללות הרבה ירקות, כדי למזער את הנזק מהסוכר ומהשומן. 

4. הממתק שהתחפש - 
אם אתן אוכלות "חטיפי בריאות", וחושבות שהכנסתן לגוף אוכל מזין, תחשבו שוב, כי אלה ממתקים בתחפושת. בחטיפים האלה יש המון המון סוכר, שמתחבא בשמות שונים - אוליגופרוקטוז, מלטודקסטרוז, סירופ גלוקוז, ואפילו דבש (שמשדר בריאות, אבל הוא בעצם סוכר). למעשה, אין שום דבר בריא בחטיפי בריאות, גם אם הם עשויים משיבולת שועל ויש בהם צימוקים. לכן, מומלץ להמנע, או להכין משהו דומה בבית, אז לפחות תדעו מה הכנסתן במאכל וכמה.

5. אוזני המן טבעוניים - 
ואם כבר דיברנו על להכין בבית, אז אוזני המן מעשה ידיכן הם גם טעימים, גם בריאים יותר וגם מרשימים יותר, אם מוסיפים אותם למשלוח מנות ("מה, עמדת וקרצת עיגולים ומילאת ואפית לגמרי בעצמך?!").הנה המתכון.

20 בדצמ׳ 2016

אל תהיו פושעים. אל תתנו לילדים שלכם ממתקים


מה יכול להיות מרגש יותר מלראות ילד מתענג על שוקולד? שואל ניסן שור במדור שלו במוסף "הארץ". הוא מספר על ביעותי לילה של הילד שלו, שחולם על ממתקים, ועל ילדותו שלו עמוסת הממתקים והחטיפים בשנות השמונים. עוד הוא מתאר שכן חובב בריאות, חמוץ ולא נחמד כמובן, שמנע מילדיו ממתקים ומת בדמי ימיו, כמו שקורה להרבה בריאותנים אובססיביים, לדעתו, ומתאר את אומללותם של ילדים שנמנעים מהם ממתקים. הוריהם, אמנם אינם שקולים לגמרי להיטלר ולחניבעל לקטר, אבל הם בהחלט פושעים מטורפים ואחוזי אמוק. לסיכום מפציר שור בקוראיו לא להתעלל בילדיהם, ולהעמיס עליהם ממתקים, חטיפים, משקאות מתוקים וג'אנק פוד, כדי פשוט לחיות. 

לא מאמינים למקרא עיניכם? הנה הכתבה. 

הזדעזעתם מספיק? אז בואו נעמיד דברים על דיוקם: 

גם אני גדלתי בשנות השמונים, ואפילו לא רחוק מהמקום בו גדל ניסן שור. גם אצלנו לא הכירו את המושג בריאות, כלומר, לא בהקשר של אוכל, וגם אנחנו לא קראנו את האותיות הקטנות על השקיות (חוץ מאשר על נקניקים, שדווקא הם, ולא ממתקים, היו הפרי האסור אצלי בבית, בגלל הניטראטים והניטריטים שההורים שלי ראו כאויבים גמורים). אבל, לא היה לנו משהו מתוק או מלוח ביד. להיפך. היה מדף לממתקים, והוא היה כל כך גבוה, שאחותי ואני נהגנו להמציא כל מיני שיטות כדי להגיע אל מעט הסוכריות וקצת בייגלה שהיו שם לפעמים. עם כל חיבתנו לממתקים, היה ברור וידוע שזה לא בריא, לא לשיניים ולא בכלל. והחינוך שקיבלנו די השתלם - לאחותי ולי (ביחד) יש פחות מעשר סתימות, וכל השיניים שלנו עדיין איתנו. 

מה שלא היה ידוע אז, בשנות השמונים, ידוע היטב היום - סוכר ושמן הם לא בריאים. שיניים, לב, כלי דם, כליות, מעיים, מוח, עיניים - כולם עלולים להפגע מצריכה עודפת של ממתקים, חטיפים וג'אנק פוד. את הנזק שנגרם למי שגדל בשנות השמונים כבר קשה לתקן (ועכשיו מגיעות השנים שבהן הוא מתחיל להתבטא), אבל למה לא ללמוד מהניסיון ומהידע הרפואי הקיים, ולמנוע את זה מהדור הבא? 

הילד של שור בוכה באמצע הלילה ורוצה ממתקים, כי הוא מכור לסוכר. הוא כבר לא יכול בלי. ילדים שאוכלים ארוחת ערב מזינה שכוללת חלבונים, פחמימות מורכבות ויטמינים וסיבים (כלומר, חביתה, פרוסת לחם מלא עם גבינה וירקות), לא מתעוררים בבעתה וחולמים על עוגיות ובמבה. הם הולכים לישון שבעים, וישנים עד הבוקר, לשמחת הוריהם.

התיאורים של ילדי השכן הבריאותן, שמתנפלים על סוכריה שנפלה במקרה, אכן קורעי לב, אבל נובעים מהקיצוניות שבה חיו. מניעה של כל דבר, לא רק ממתקים, עלולה להביא לחשק עז, במיוחד אם כל הסביבה רואה בהם, לא רק משהו טעים, אלא משהו חשוב - פרס על התנהגות טובה, סימן למקובלות חברתית, ואפילו עמידה על שלך ומרד בהורים. לכן כדאי לא למנוע ובטח לא לאסור, אלא להציב גבולות ברורים, ולדעת באופן ברור גם מתי חורגים מהם ובאיזו מידה. 

ניסן שור מגדיר את האנשים שמקפידים על בריאותם ועל בריאות ילדיהם כחולי שליטה. אבל הוא מתבלבל בין שליטה להצבת גבולות. כמו שנלך בביטחון רב יותר על גג שיש לו מעקה מאשר על גג שאין לו, כך גם ילדים מרגישים בטוחים יותר כאשר הם יודעים מה מותר ומה אסור. אסור היא לא מילה גסה. היא מילה שמראה שלאבא ואמא אכפת מהילד שלהם ומהבריאות שלו. זה אולי לא כל כך כייף כרגע, כשממש מתחשק להתייחד עם סוכריה על מקל, אבל בטווח הארוך הרבה יותר משתלם, גם לילד וגם להורים שלו, לקבוע גבולות לאכילת ממתקים. זה לא אומר שצריך להתנזר לגמרי מאכילת ממתקים וחטיפים, אלא שכדאי להחליט, עדיף יחד עם הילד, על סוג הממתקים ומתי לאכול אותם. השיתוף יעזור לילד לעמוד בהחלטה. 
שור חושש לאיכות חייהם של הילדים שאוכלים פירות ואגוזי מלך בגני השעשועים, וטוען שהם סובלים. הוא מתבלבל: ילדים שלא מכירים את האפשרות של להאביס את עצמם בממתקים וחטיפים מתוקים ומלוחים עד בחילה, שעושים אותם חסרי סבלנות ומלאי מרץ רגעי, שמחים לעצור לרגע מהמשחק, ללכת למי שמחכה להם על הספסל, ולקחת פסק זמן (כלומר, פרי או אגוז).

החיים מורכבים יותר מאשר מזיק או לא מזיק, גורס שור, ויש פער עצום בין קרקרים בטעם קרטון לבין נחשי גומי בטעם צבע מאכל. החיים הם רצף של אכילת ירקות ופירות, קציצות ושניצל, פסטה, לחם, גבינות וחומוס, וכן, גם כמה ממתקים מדי פעם.אז "הכל במידה", והכי חשוב, לא צריך לדחוף את הראש לתוך קערה ענקית של ממתקים וחטיפים בשביל לחיות, כמו ששור מציע, אפשר גם להנות מדברים שלא קשורים באוכל ומפעולות שאינן אכילה. 

ואיך אצלכם? פריכיות או סוכריות? ספרו בתגובות. 

1 בספט׳ 2016

פוקה לארוחת עשר


 אם היו אומרים לכן, שהילדים שלכן יאכלו אורז, אצות, עגבניות, גזר ואדממה לארוחת עשר, הייתן מאמינות? אפילו אני, שילדי רגילים לאכול ירקות ומנשנשים אדממה בתור חטיף, וגם סושי לא זר להם, הייתי סקפטית. 

אבל כשראיתי את ההצעה של ניבה קרן אור גולדצווייג, מחברת הלהיט "בתוך הקופסה - ספר בנטו", להכין קופסת אוכל בכיכובה של  הדמות המצויירת "פוקה", לא יכולתי לעמוד בפיתוי. 

איך עושים את זה? קודם כל מסתכלים בסרטון, אחר מדפיסים את התמונה (על דף בגודל A4), ועובדים לפי ההוראות. הפעם הראשונה (אתמול באישון ליל)  לקחה כמעט חצי שעה (לא כולל בישול האורז, שנעשה אחר הצהרים). הפעם השניה (הערב) - הרבה פחות (וגם נשאר אורז...). המצע הוא אדממה חלוטה קלות במיקרו, לצידה פרחים מגזר ורוטב סויה בצנצנת (עם מכסה ורוד).

בסוף מצלמים ומשוויצים לכל האמהות האחרות בקבוצת הווצאפ של כיתה :)

(הילדה אכלה הכל, וגם נתנה קוקיה אחת לחברה שביקשה לטעום את ה"סושי")

11 באוג׳ 2016

יש מדליה!


מה זו מדליה בשבילכם? שאלתי את הילדים הגדולים שלי.
הם ענו "פרס", "תגמול על עבודה קשה", "משהו שאני רוצה להשיג". 


אצלנו בבית ג'ודו הוא לא סתם חוג, אלא מקור לחיזוק, לגאווה, לכושר גופני, לחברים, ולהעצמה אישית ונשית. הילד הגדול שלי התחיל להתאמן בג'ודו לפני 9 שנים, והילדה הצטרפה אליו שנתיים אחר כך. שבתות ארוכות בילינו בתחרויות, ואפילו השתתפנו בעצמנו באימונים. בג'ודו הם לומדים על משמעת ומחוייבות, להכיר את הגבולות שלהם ולמתוח אותם, לנצח ולהתמודד עם כישלונות. משמח אותי לראות כמה זה משפיע על עוד תחומים בחיים שלהם.
 

לכן כולנו עוקבים בעניין אחרי תחרויות הג'ודו באולימפיאדה. הילדים יושבים לידנו ומפרשנים באופן מקצועי ממש, ואנחנו נהנים לראות את הידע שלהם, ואת הכבוד שהם רוחשים לספורטאים שעל המזרון, מעריכים את הקושי ואת ההשקעה. 

וכמובן, אנחנו גאים גאים גאים שירדן ג'רבי זכתה במדלית ארד! אנחנו יודעים כמה זה קשה להיות ספורטאי מקצועני, כמה צריך להשקיע - גופנית, נפשית, כספית וחברתית, והתגמול לא תמיד מגיע. הפעם כן!
ומנקודת מבטי, כאמא לילדה מתבגרת, אני יודעת שירדן ג'רבי (ויעל ארד לפניה) מהווה דוגמא וסמל להמוני ג'ודוקאות קטנות, כמו הילדה שלי. ילדות שגאות בגוף החזק שלהן, ולא מתעניינות בדיאטה וברזון קיצוני כמו של הדוגמניות שהן רואות סביבן. ילדות שרוצות להיות ספורטאיות חזקות, שלא מפחדות להפיל בנים אל המזרון ולרתק אותם אליו. ילדות שמודות בפה מלא שהן רוצות לנצח. 

אלופת בתי הספר היסודיים בתל אביב!
  אז גם אם הילדים שלי לא יזכו בשום מדליה באולימפיאדה, אני יודעת שהם קיבלו המון מעצם ההשתתפות בחוג ג'ודו, וזה כבר שווה מאוד.