יש מדליה!

מה זו מדליה בשבילכם? שאלתי את הילדים הגדולים שלי.
הם ענו "פרס", "תגמול על עבודה קשה", "משהו שאני רוצה להשיג". 

אצלנו בבית ג'ודו הוא לא סתם חוג, אלא מקור לחיזוק, לגאווה, לכושר גופני, לחברים, ולהעצמה אישית ונשית. הילד הגדול שלי התחיל להתאמן בג'ודו לפני 9 שנים, והילדה הצטרפה אליו שנתיים אחר כך. שבתות ארוכות בילינו בתחרויות, ואפילו השתתפנו בעצמנו באימונים. בג'ודו הם לומדים על משמעת ומחוייבות, להכיר את הגבולות שלהם ולמתוח אותם, לנצח ולהתמודד עם כישלונות. משמח אותי לראות כמה זה משפיע על עוד תחומים בחיים שלהם.

 

לכן כולנו עוקבים בעניין אחרי תחרויות הג'ודו באולימפיאדה. הילדים יושבים לידנו ומפרשנים באופן מקצועי ממש, ואנחנו נהנים לראות את הידע שלהם, ואת הכבוד שהם רוחשים לספורטאים שעל המזרון, מעריכים את הקושי ואת ההשקעה. 

וכמובן, אנחנו גאים גאים גאים שירדן ג'רבי זכתה במדלית ארד! אנחנו יודעים כמה זה קשה להיות ספורטאי מקצועני, כמה צריך להשקיע - גופנית, נפשית, כספית וחברתית, והתגמול לא תמיד מגיע. הפעם כן!

ומנקודת מבטי, כאמא לילדה מתבגרת, אני יודעת שירדן ג'רבי (ויעל ארד לפניה) מהווה דוגמא וסמל להמוני ג'ודוקאות קטנות, כמו הילדה שלי. ילדות שגאות בגוף החזק שלהן, ולא מתעניינות בדיאטה וברזון קיצוני כמו של הדוגמניות שהן רואות סביבן. ילדות שרוצות להיות ספורטאיות חזקות, שלא מפחדות להפיל בנים אל המזרון ולרתק אותם אליו. ילדות שמודות בפה מלא שהן רוצות לנצח. 

אלופת בתי הספר היסודיים בתל אביב!

  אז גם אם הילדים שלי לא יזכו בשום מדליה באולימפיאדה, אני יודעת שהם קיבלו המון מעצם ההשתתפות בחוג ג'ודו, וזה כבר שווה מאוד.