מאמאנט

או איך הפכתי מ"אמא, קחי אותי לחוג" ל"אמא, אפשר לבוא לחוג שלך?"

הרבה נשים שרואות אותי היום לא מאמינות כשאני מספרת להן שבתור ילדה ונערה הייתי די גרועה בהתעמלות. כלומר, לא גמישה, לא רצה מהר, לא קופצת רחוק, וגם לא ממש אוהבת שיעורי ספורט. גם המורה שלי לספורט לא ממש אהב שיעורי ספורט, אז הוא היה מותח רשת באולם (או בחוץ, אם היה יום יפה), נותן לנו כדור, אומר "ח3 נגד ח2" או "הבנים נגד הבנות", והולך לנוח בצד. קראו לזה כדורשת, ובזה דווקא הייתי די טובה. 

לכן לפני כמה שנים, כשקראתי איפשהו שיש ליגת כדורשת לאמהות, שמסודרת לפי בתי ספר, אמרתי לעצמי שאני חייבת גם. בבית הספר של הילדים שלי לא היתה קבוצה, אז התחלתי לברר מה צריך בשביל להקים אחת כזאת. אחרי שנה וחצי של נדנודים והבטחות, בפברואר האחרון, נפתחה קבוצה בבית הספר שלנו. ישר הצטרפו כמה עשרות שחקניות, אז התפצלנו לשתי קבוצות, ואני התנודבתי להיות הקפטנית של אחת מהן. 

אז מה זה מאמאנט?

מאמאנט היא ליגת אימהות בכדורשת, ענף הספורט הנשי הקבוצתי הגדול ביותר בארץ. מאמאנט קיימת בעשרות ישובים ברחבי הארץ, עם מאות קבוצות ואלפי שחקניות, שכולן אמהות. אימונים מתקיימים מדי שבוע במהלך שנת הלימודים, ומשחקים בשיטת ליגה מתקיימים בין נובמבר ליוני.

ומה זה מאמאנט בשבילי? 

קודם כל, זה אחלה כושר גופני. באות, מתאמנות, מעלות דופק, לומדות את עקרונות המשחק, ומשתפרות כל הזמן. 

שנית, זה חיבור מצויין עם נשים מהשכונה שלי, שהופכות להיות חברות עם תחושת קהילה וגיבוש. 

ושלישית, זו דוגמא נהדרת לילדים, שרואים שאמא לא רק מדברת על לעשות ספורט ומסיעה אותם לחוגים, אלא גם עושה בעצמה. 

כן, הילדים שלי באו איתי פעם אחת למשחק (שבו עשינו פדיחות בצורת 21:12 לטובת הקבוצה השניה), ומאז הם מנדנדים לי לבוא איתי לאימונים ולמשחקים. חלומם התגשם בחודש האחרון, שבו התקיימו משחקים בלבד, ובסוף הם אפילו עלו למגרש לכמה דקות, והראו שהתורשה עובדת מצויין (מהאבא). 

מה שכייף בכדורשת זה שכל אחת יכולה לשחק בלי קשר לגובה ולמשקל. צריך בעיקר רוח ספורטיבית ומחוייבות. 

רוצה גם?

אם את מהשכונה שלי, מוזמנת ליצור איתי קשר.
אם את משכונה אחרת בתל אביב או מעיר אחרת מוזמנת להכנס לאתר, לבדוק אם יש מאמאנט בבית הספר של הילדים שלך ולהצטרף.