6 ביוני 2017

ספרים על אוכל - במיוחד לשבוע הספר (3)

שבוע הספר מתקיים ממש בימים אלה, וכמו בכל שנה, אני ממליצה על ספרים בנושאי אוכל ותזונה. הפעם, גם למבוגרות.

 

1. דילמת השפע/ מייקל פולאן
איך אנשים מחליטים החלטות בנוגע לתזונה שלהם? איך פעולה פשוטה כמו אכילה הפכה ל"יעד תזונתי" ול"דיאטה" שמושפעת מחרדות ומאופנות? האם לצרוך פירות וירקות, ביצים, בשר וחלב מגידולים רגילים או אורגניים? האם יש חשיבות לגידול מקומי לעומת משונע ומיובא? האם יש חשיבות לאכילת תוצרים של חקלאות מאורגנת ומשק חי לעומת ציד ודיג? ואפילו - איך ישן בלילה הצייד, שצד את מזונו?

מייקל פולאן עוקב אחרי שרשרות המזון שהוזכרו בשאלות האלה, ופוגש חוואים רגילים ואורגניים, ציידים ולקטים, שעוזרים לו להבין את הדרך שבה עוברים העגל, התירס, הצבי, החסה והפטריה עד שהם מגיעים אל צלחתו.
הסקירה המלאה - כאן.

https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiRRo1EUMDxN-oQpAN3bjxTYCF0r16gUkH8UDO13HVl3MoQuyFaw11DSmtEUBfTVoIjMfjofyBtOIH03s4zndWKV456BQv12jr-THhGzLEBaeqWkQjaImK6xbac6apz6cdKf7zFrmD96faw/s1600/%25D7%2591%25D7%2596+%25D7%2595%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%2590%25D7%259C%25D7%2594.jpg

2. בז וניאלה/ מרגרט אטווד
הדיסטופיות של מרגרט אטווד (גם "מעשה השפחה", סדרת טלוויזיה שמשודרת בימים אלה הוא ספר שלה) קרובות לזמננו ומבוססות על אירועים שכבר היו והמצאות שכבר קיימות.  הספר, שהעלילה היא לא הצד החזק שבו, מפליא לתאר את הפיתוחים העתידיים בתחומים כמו ביולוגיה ורפואה (מזון מהונדס גנטית, חיות שמגודלות במיוחד לצורך השתלת חלקי חילוף בבני אדם, השבחה גנטית של חיות ושיבוטים), סביבה (המסת קרחונים, המלחת מים מתוקים ומידבור), חברה (פערים חברתיים שיוצרים מעמדות של שליטים ומספקי שירותים, השתלטות תאגידים כלכליים על תחומים רבים תוך התעלמות משאלות אתיות ומוסריות) ותקשורת (הוצאות להורג ופורנוגרפיה משודרות בטלוויזיה). הרעיונות שנשמעים מוכרים כל כך, ועם זאת זרים, הם שיוצרים את תחושת האימה, דווקא בגלל שכל כך קל לדמיין את המתרחש בספר. 
הסקירה המלאה - כאן.

 

3. אופת העוגות מקיגאלי/ גייל פארקין
סיפורה של אנג'ל, אופת עוגות שכונתית ברואנדה, שהופכת עסק קטן למוקד של סיוע חברתי ורגשי. הגיבורה המרתקת הפכה את התפקיד המסורתי של אשה, מאכילה ומנחמת, למקור פרנסה ועזרה לקהילתה, והיא מתחזקת ומתעצמת מפרק לפרק. הספר כתוב היטב ומסרים של העצמה נשית והשראה שזורים בין שורותיו, מבלי לצעוק זאת במפורש. יש בו פשטות תמימה, ולמרות שהמאורעות שמסופרים בו נדמים קטנים ולא חשובים, הרי שיחד הם יוצרים אמירה על מקום, תקופה ותרבות. 
הסקירה המלאה - כאן

ושני ספרי ילדים











4 . סלט טוב טרי/ מיריק שניר
סבתא רוצה להכין סלט ירקות, אבל כל אחד מהאורחים בביתה שונא ירק אחר. היא חותכת את הירקות ומכינה סלט, וכשהיא נותנת לאורחים לטעום, מתברר שהסלט טעים ביותר. 
הרבה ילדים (ואנשים) לא אוהבים טעמים או מרקמים של ירקות מסויימים, ויכולים להזדהות עם האורחים שבסיפור. תוך כדי ההקראה חשבתי עם הילד שלי (בן 6) מה יהיה הפיתרון של הסבתא, ובעוד שאני הצעתי "בר סלטים", לשים כל ירק בקערה, ושכל אחד ירכיב לו את הסלט שהוא רוצה, התברר שהיא "הכריחה" אותם לאכול גם את הירק שלא אהבו, אבל התברר להם שבסלט הם כן אוהבים. לא יודעת עד כמה הפיתרון הזה יהיה מקובל על מי ששונאים ירק מסויים עד כדי המנעות מוחלטת, אבל זו בהחלט הצעה שאפשר לדון בה. 









5. הכבשה שבאה לארוחת ערב/ סטיב סמולמן
לזאביק הזאב נמאס לאכול מרק ירקות, והוא חולם על שווארמה כבש עסיסית. חלומותיו מתגשמים ובדלת דופקת כבשה קטנה. זאביק נע לאורך כל הסיפור בין הרעב לבשר ובין הרצון לגונן על הכבשה מפני שיניו החדות. הוא נוקט בתחבולות ובשכנועים, ובסוף הסיפור, מבין שהיא כאן כדי להשאר ומציע לה לחלוק איתו מרק ירקות.
מהסיפור עולה מסר ברור וחד משמעי בעד צמחונות/ טבעונות ונגד אכילת בשר, שכן איך אפשר לאכול מישהו שמחבק אותך ונותן לך נשיקה? אפשר לקרוא את הסיפור כמפגש חמוד בין חיות שבדרך כלל לא נפגשות לשיחה, ויתכן שיעלו שאלות כמו ממה עשויים השניצל והשווארמה ואיפה גרות התרנגולות שמביציהן מכינים את החביתה.


עוד המלצות שכתבתי על ספרי ילדים בנושאי אוכל ואכילה -  כאן וכאן

1 ביוני 2017

איך אוכלים באמריקה?




בשבוע שעבר חזרתי מטיול של שבועיים במערב ארצות הברית. נסעתי עם בעלי והילדים הגדולים, שחגגו בשנה האחרונה בר מצווה ובת מצווה, והיה כייף גדול. טיילנו בערים ובהרים, וראינו מקומות יפהפיים. אמריקה, נו. אבל האוכל - זה סיפור אחר לגמרי. 



 מכיוון שכמעט כל יום טיילנו עד הערב, הגענו למלון ולמחרת המשכנו לנסוע, העדפנו לאכול ארוחה גדולה וכבדה במסעדה בסוף היום, ומשהו כמו סנדוויץ או חטיפים באמצע ביום. במסעדות אכלנו בדרך כלל סטייקים והמבורגרים, ואני גיוונתי גם עם דגים, שהיו טעימים בעיקר במקומות שבהם יש נהר ודגים מקומיים.

ארוחת בוקר אכלנו במלון (אם היתה כלולה במחיר החדר) או שהרכבנו מלחם, גבינות, נקניקים וירקות, שקנינו בחנויות מקומיות. ככל שהתרחקנו מהערים הגדולות , לוס אנג׳לס ולאס וגאס, היו פחות ירקות ופירות במרכולים, ויותר ג׳אנק פוד מחריד ממש - ארוחות מוכנות קפואות, ארוחות מוכנות בקופסאות, ארוחות מוכנות בשימורים, המוני סוגים של קורנפלקס, חטיפים וממתקים, שתיה ממותקת ולחם לבן עם מרקם של צמר גפן. הכל מלא בכמויות עצומות של שומן וסוכר וחומרי טעם וריח. 


המנות שאכלנו במסעדות היו טעימות מאוד בדרך כלל, אבל ענקיות, גם השתיה. כאשר התקרבנו למחצית הכוס, המלצרים מייד הביאו כוס נוספת מלאה במשקה שהזמנו. בתחילת כל ארוחה מוגשים לחם וחמאה בחינם, וקל להתמלא מהם.


מהר מאוד הבנו שככה זה לא יילך. התחלנו להיות כבדים ועייפים והתגעגענו לירקות. הפסקנו להזמין מנות ראשונות, ולנשנש מהלחם שהוגש בתחילת הארוחה, שתינו רק כוס משקה אחת (אני הזמנתי סודה, ולפעמים בכלל הסתפקתי במים שהוגשו כמעט תמיד איך שהתיישבנו), וכתוספת בחרנו תפוחי אדמה או ירקות בתנור, (ולא צ'יפס מטוגן).

פרוסת לחם די מלא עם ממרח חומוס, עלי קייל ושבבי גזר וסלק (משקית). 

במכולת ניסינו לקנות כמה שיותר פירות (לפעמים היו רק 10 תפוחים על המדף, וקנינו חמישה), פירות יבשים, עגבניות שרי וחסה, וכמה שפחות גבינות עתירות אחוזי שומן ונקניקים. אפילו מצאתי ממרח חומוס, ואכלתי ממנו כמה ימים. גם הילדים התגעגעו לירקות, ובשדה התעופה התאכזבו לגלות רק "סלט" אחד, עתיר חתיכות עוף וגבינות (היו גם חסות, אבל הם שאלו "מה סלט בזה?").
צידה לדרך: פירות יבשים (שלי) ודובוני גומי (של שאר בני המשפחה)

ואיך זה משפיע על האוכלוסיה המקומית? משפיע מאוד. במקומות שבהם הסתובבנו נראה שיש הרבה אנשים עם עודף משקל רב, גם הילדים. הם ממלאים שוב ושוב את הכוסות במשקאות קלים, וקונים המון אוכל מוכן במנות גדולות. ולא פלא, הפרסומות בטלוויזיה מציגות מצד אחד ג'אנק פוד מגרה (עם חוטי גבינה שנמשכים מפיצה והמבורגרים עמוסי כל טוב) ומצד שני מכוני דיאטות, משקאות דיאטות, דיאטות בכמה ימים וכדורים להרזיה, וכולם בפרסומות, גם אלה שאוכלים ג'אנק פוד מגרה, רזים ושמחים. 
אפילו על הקפה יש קצפת

עצוב היה לי לראות את זה, וקשה היה לי להאבק כל כך בשביל האוכל שאני רגילה אליו, ושעושה טוב לגוף שלי. רק בגלל שאני יודעת מה נכון לי לאכול, היה לי קל יחסית לשמור על אכילה שנוחה לגוף שלי, ולא גורמת לו לכבדות ובעיות עיכול. וזו ההמלצה שלי למי שנוסעת לחו"ל לתקופה קצרה - לדעת מה טוב לגוף שלך, לשמור על ההרגלים הטובים כמה שניתן, ולדעת שבסוף חוזרים לארץ לשגרה המבורכת.