איך אוכלים באמריקה?

בשבוע שעבר חזרתי מטיול של שבועיים במערב ארצות הברית. נסעתי עם בעלי והילדים הגדולים, שחגגו בשנה האחרונה בר מצווה ובת מצווה, והיה כייף גדול. טיילנו בערים ובהרים, וראינו מקומות יפהפיים. אמריקה, נו. אבל האוכל - זה סיפור אחר לגמרי. 

 מכיוון שכמעט כל יום טיילנו עד הערב, הגענו למלון ולמחרת המשכנו לנסוע, העדפנו לאכול ארוחה גדולה וכבדה במסעדה בסוף היום, ומשהו כמו סנדוויץ או חטיפים באמצע ביום. במסעדות אכלנו בדרך כלל סטייקים והמבורגרים, ואני גיוונתי גם עם דגים, שהיו טעימים בעיקר במקומות שבהם יש נהר ודגים מקומיים.

ארוחת בוקר אכלנו במלון (אם היתה כלולה במחיר החדר) או שהרכבנו מלחם, גבינות, נקניקים וירקות, שקנינו בחנויות מקומיות. ככל שהתרחקנו מהערים הגדולות , לוס אנג׳לס ולאס וגאס, היו פחות ירקות ופירות במרכולים, ויותר ג׳אנק פוד מחריד ממש - ארוחות מוכנות קפואות, ארוחות מוכנות בקופסאות, ארוחות מוכנות בשימורים, המוני סוגים של קורנפלקס, חטיפים וממתקים, שתיה ממותקת ולחם לבן עם מרקם של צמר גפן. הכל מלא בכמויות עצומות של שומן וסוכר וחומרי טעם וריח. 

המנות שאכלנו במסעדות היו טעימות מאוד בדרך כלל, אבל ענקיות, גם השתיה. כאשר התקרבנו למחצית הכוס, המלצרים מייד הביאו כוס נוספת מלאה במשקה שהזמנו. בתחילת כל ארוחה מוגשים לחם וחמאה בחינם, וקל להתמלא מהם.

מהר מאוד הבנו שככה זה לא יילך. התחלנו להיות כבדים ועייפים והתגעגענו לירקות. הפסקנו להזמין מנות ראשונות, ולנשנש מהלחם שהוגש בתחילת הארוחה, שתינו רק כוס משקה אחת (אני הזמנתי סודה, ולפעמים בכלל הסתפקתי במים שהוגשו כמעט תמיד איך שהתיישבנו), וכתוספת בחרנו תפוחי אדמה או ירקות בתנור, (ולא צ'יפס מטוגן).

 

פרוסת לחם די מלא עם ממרח חומוס, עלי קייל ושבבי גזר וסלק (משקית). 

במכולת ניסינו לקנות כמה שיותר פירות (לפעמים היו רק 10 תפוחים על המדף, וקנינו חמישה), פירות יבשים, עגבניות שרי וחסה, וכמה שפחות גבינות עתירות אחוזי שומן ונקניקים. אפילו מצאתי ממרח חומוס, ואכלתי ממנו כמה ימים. גם הילדים התגעגעו לירקות, ובשדה התעופה התאכזבו לגלות רק "סלט" אחד, עתיר חתיכות עוף וגבינות (היו גם חסות, אבל הם שאלו "מה סלט בזה?").

צידה לדרך: פירות יבשים (שלי) ודובוני גומי (של שאר בני המשפחה)

ואיך זה משפיע על האוכלוסיה המקומית? משפיע מאוד. במקומות שבהם הסתובבנו נראה שיש הרבה אנשים עם עודף משקל רב, גם הילדים. הם ממלאים שוב ושוב את הכוסות במשקאות קלים, וקונים המון אוכל מוכן במנות גדולות. ולא פלא, הפרסומות בטלוויזיה מציגות מצד אחד ג'אנק פוד מגרה (עם חוטי גבינה שנמשכים מפיצה והמבורגרים עמוסי כל טוב) ומצד שני מכוני דיאטות, משקאות דיאטות, דיאטות בכמה ימים וכדורים להרזיה, וכולם בפרסומות, גם אלה שאוכלים ג'אנק פוד מגרה, רזים ושמחים. 

 

אפילו על הקפה יש קצפת

עצוב היה לי לראות את זה, וקשה היה לי להאבק כל כך בשביל האוכל שאני רגילה אליו, ושעושה טוב לגוף שלי. רק בגלל שאני יודעת מה נכון לי לאכול, היה לי קל יחסית לשמור על אכילה שנוחה לגוף שלי, ולא גורמת לו לכבדות ובעיות עיכול. וזו ההמלצה שלי למי שנוסעת לחו"ל לתקופה קצרה - לדעת מה טוב לגוף שלך, לשמור על ההרגלים הטובים כמה שניתן, ולדעת שבסוף חוזרים לארץ לשגרה המבורכת.