שנת הבשרים שלי/ רות ל' אוזקי

ג`יין טאקאגי ליטל מפיקה סדרת טלוויזיה, במימון חברה אמריקאית ליצור ושיווק בשר. הסדרה מיועדת לקהל היפני, ומטרתה - להעלות את מכירות הבשר האמריקאי ביפן. תפקידה של ג`יין הוא למצוא משפחות "כל אמריקאיות" עם מתכוני בקר מיוחדים ומשובחים, שישתתפו בתוכנית ויהוו דוגמא מעוררת תאבון. 

ג`יין, בת לאב אמריקאי ואם יפנית (ממש כמו הסופרת), היא אינדיבידואליסטית צינית שרגילה לחיות בשני עולמות, ולא להרגיש בבית באף אחד מהם. היא נמשכת דווקא לאחר ולשונה. המשפחות שהיא מוצאת ומצלמת אינן בלונדיניות עם 2 ילדים וכלב (אלא שחורות, מקסיקניות, עם ילדים מאומצים או נכים ולסביות צמחוניות), והן גם לא אוכלות סטייקים (אלא חזיר, טלה וחלקים לא כל כך משובחים של הפרה). 

המפיקים לא מרוצים מהבחירות האלה, וג`יין מתעמתת איתם ועם הנציג היפני של חברת הפרסום. במהלך העבודה על הסדרה ג`יין לומדת מה עובר על הבשר עד שהוא מגיע לצלחת, ואיך זה משפיע על האנושות בכלל ועל האנשים הקרובים לה בפרט, ויוצאת למאבק מצפוני.

בינתיים בצד השני של האוקיינוס מתבררת השפעתה של התוכנית על עקרת בית יפנית אחת. נציג של חברת הפרסום מכריח את אשתו אקיקו לבשל לו אך ורק ארוחות מלאות בשר, ולזנוח את האוכל היפני העדין והבריא. בכל פעם שהיא חורגת מהנוהג החדש, הוא מכה אותה נמרצות עד כדי גרימת נזק משמעותי. אבל אקיקו שואבת השראה מעוצמתן של הנשים האמריקאיות המוצגות בתוכנית, ולא נשארת חייבת.  

הספר מתחיל בשקט יחסי - סיפוריהן של המשפחות  נוגעים ללב ומספקים הצצה לחייהם של אנשים "אמיתיים", לא כאלה שבדרך כלל רואים בסדרות טלוויזיה אמריקאיות. סופו של הספר בתרועה רמה - הגילויים של ג`יין על תעשיית הבשר, העימותים והפרסום, כולל תיאורים מפורטים של בית מטבחיים מבפנים. בעידודה ועזרתה של ג`יין, אקיקו לוקחת אחריות על חייה.

למרות מלחמת התרבות, מלחמת המינים והמאבק התמידי בין בעלי הכוח לחלשים המשתמעים מהספר, הוא אינו מניפסט חד מימדי נגד אמריקה, גברים ותעשיית הבשר. זהו ספר מצויין עם עלילה מרתקת ודמויות מלאות אופי, אשר מעלה נקודות למחשבה והוא בעיקר מלא הומור ונוגע ללב.

מומלץ בחום, לא רק לצמחונים, אלא לכל מי שסקרן לגבי מה שנכנס לו לגוף.

מאנגלית: אלינוער ברגר

לקריאת פרק ראשון לחצו כאן