חורף חם

כשבחוץ קר, מתחשק לאכול מאכלים יותר כבדים, חמים ומתוקים, גם כדי להתחמם וגם כדי להתעודד מהעצבות שנגרמת ממיעוט שעות אור. מה עושים כדי לשמור על תזונה נכונה גם בחורף? הנה כמה רעיונות: 

1. אכלו מאכלים מחממים ומשביעים. 

למשל, מרקים, שכוללים ירקות, פחמימות (אורז, גריסים) וחלבונים (כמו בשר עוף או נתחים רזים של בקר), או קטניות (עדשים, שעועית, אפונה); דייסות (של שיבולת שועל עם קצת קינמון מלמעלה); תבשילים שכוללים בשר, פחמימות וירקות - כל אלה מחממים ומשביעים לאורך זמן, כך שלא נוצר רצון לנשנושים. 

2. שתו משהו חם. 

העצה לשתות הרבה נכונה לא רק בקיץ, אלא גם בחורף. אבל בחורף, רק המחשבה על להכניס כוס מים קרים לגרון ולבטן, גורמת לצמרמורת. מכיוון שמקומות רבים מחוממים בתנור או מזגן מייבשים, שתיה מועטה גורמת לעור ולגוף להתייבש ולראש לכאוב. אז מה כן לשתות? תה צמחים (מים רותחים עם עשבים כמו נענע או מרווה, וחתיכת לימון או תפוז סיני, עדיף בלי להמתיק) או מרק נוזלי (לא נזיד, שזה כבר ארוחה).

3. התחממו בתנועה.
בחורף אנחנו פחות יוצאות החוצה ופעילות, ויותר נוטות להשאר בבית בישיבה. ככה נהיה לנו קר, וישר אנחנו חושבות על מה לאכול כדי להתחמם.
כדי להתחמם כדאי להתנועע. למשל, לשים מוסיקה מקפיצה (אצלנו הפסקול הוא סרטי ריקודים משנות השמונים), לעלות על ההליכון, לצאת לחדר המדרגות בבניין, לעלות ולרדת כמה קומות. 

4.  יש שמש? צאו החוצה.
בחורף מתלבשים חם וארוך, ולפעמים חוץ מהפנים שום איבר לא חשוף לאור. בצורה כזו, ויטמין D, שחשוב לחיזוק העצמות, לא יכול להיווצר בגוף, ולכן חשוב לנצל ימים של שמש, לצאת קצת החוצה, להפשיל שרוולים ולשבת כמה דקות בשמש. אמרו לבוס "אני בהפסקת ויטמין D, נתראה עוד מעט".

5. אכלו ושתו פירות הדר.
החורף הוא העונה של פירות הדר, שיש בשווקים מגוון כל כך גדול שלהם - המוני סוגים של תפוזים, קלמנטינות, אשכוליות, פומלות - וכולם עשירים מאוד בוויטמינים, בעיקר ויטמין C. עדיף לצרוך אותם בשלמותם (כלומר, מקולפים ומפולחים), כדי לשמור על כל החומרים המזינים שבציפת הפרי, אבל גם כמיץ או כחלק משייק, הם מצוינים. פרי הדר - פשוט נהדר!

ואיזה רעיונות יש לכן להתחמם בחורף? כתבו בתגובות:

אופת העוגות מקיגאלי/ גייל פארקין

 

אנג'ל, שהגיעה מטנזניה לרואנדה בעקבות עבודתו של בעלה, היא אופת עוגות מקצועית. בכל פעם שמישהו משכניה או מכריה מעוניין להזמין עוגה, היא שופתת קומקום לתה, מזמינה אותו להתבונן באלבום התמונות של עוגותיה, ולבחור משהו דומה. אנג'ל מקפידה להתאים את העוגה למקבל, ולכן חוקרת קצת את המזמין - איזה צבעים המקבל אוהב, מה התחביבים שלו, לכבוד מה החגיגה וכד', וכך לומדת להכיר את שכניה ואת רואנדה.

רואנדה היא ארץ אומללה שמחלימה ממלחמת אחים נוראה, שבה קמו תושביה ורצחו את שכניהם, רק בגלל שהשתייכו לשבט אחר. אנג'ל יודעת על כל זה, כמובן, אבל לקרוא בעיתון או אפילו לראות בחדשות, זה לא כמו לשמוע את הסיפור מסופר מפי אישה שניצלה ממוות בטוח, רק בגלל שיצאה לכמה שעות מביתה. לכל שכניה של אנג'ל, גם אלה שאינם רואנדים, אלא זרים שעובדים או מתנדבים ברואנדה, יש סיפור עצוב, ובכל זאת, הם אינם עצובים, אלא מחפשים בכל כוחם סיבות לשמוח.

גם אנג'ל עצמה, שמגדלת יחד עם בעלה את חמשת נכדיה, לאחר שבנה נרצח ובתה מתה גם היא, שומרת על מצב רוח טוב. היא מדחיקה את מה שמעיק עליה ומציגה חזות אופטימית. אנג'ל עובדת קשה לפרנס את משפחתה, אבל נהנית שעבודתה עוזרת לשמח אנשים. היא לא מסתפקת בכך, ובגלל קשריה והיכרויותיה הרבות, היא משדכת בין זוגות, עוזרת לעניים, מתווכת באימוץ של ילד יתום ומשיגה חסויות עבור חתונה של בני זוג משני שבטים יריבים.

הסיפור מסופר מנקודת מבטה של אנג'ל, אך לא בגוף ראשון. בין הסיפורים אפשר לראות את הדמות של אנג'ל גדלה ומתפתחת ואת התהליך שהיא עוברת, מהדחקה להתפכחות. אנג'ל היא דמות לחיקוי, בהיותה יזמית, אשת עסקים ואופה מוכשרת וגיבורה מרתקת - אמנם צנועה, אך תמיד משיגה את מה שהיא רוצה. היא הפכה את התפקיד המסורתי של אשה, מאכילה ומנחמת, למקור פרנסה ועזרה לקהילתה, והיא מתחזקת ומתעצמת מפרק לפרק. הספר כתוב היטב ומסרים של העצמה נשית והשראה שזורים בין שורותיו, מבלי לצעוק זאת במפורש. יש בו פשטות תמימה, ולמרות שהמאורעות שמסופרים בו נדמים קטנים ולא חשובים, הרי שיחד הם יוצרים אמירה על מקום, תקופה ותרבות.

למה חשוב לעשות פעילות גופנית כשרוצים לרזות?

הקסם שאני הכי אוהבת, חוץ מהתעתקות, הוא שריפת שומן במנוחה. זאת בעצם התשובה לשאלה שבכותרת, ולמי שמאמינה בקסמים, מומלץ להפסיק לקרוא ופשוט ללכת להתעמל. כל השאר יכולות להמשיך ולקרוא את ההסבר: 

אחרי שמבצעים פעילות גופנית, הגוף בונה מחדש את מאגרי האנרגיה בשריר ובכבד, מחזיר לעצמו את המינרלים והנוזלים שאבדו בזיעה, ומחדש את החלבונים הדרושים לבניית השריר. כל התהליכים האלה צורכים אנרגיה, והיא גדלה ככל שהמאמץ, שנעשה במהלך הפעילות, גדול יותר וככל שהפעילות ממושכת יותר. הוצאת האנרגיה הדרושה להתאוששות מהמאמץ, שמגיעה משריפת קלוריות, נמשכת במשך יממה לאחר האימון, גם כשהגוף נח. וזה כל הקסם!

ככל שמסת השריר עולה, עם ההתמדה בפעילות הגופנית, עולה גם שריפת הקלוריות במנוחה. עוד יתרון לפעילות גופנית הוא הפרשת הורמונים שמסייעים לוויסותה של הוצאת האנרגיה, כמו אדרנלין, והגברת החיוניות והמרץ. 

כדי לשפר את הכושר, כדאי להגביר את העומס מדי פעם, כי הגוף מסתגל ומשפר את התגובה שלו לעומס החדש. עם זאת, חשוב לשמור על מרווחי זמן בין אימון לאימון, כדי לאפשר התאוששות של הגוף, ללא העמסה שתגרום לפציעות.

למעשה, זה מעגל קסמים - ככל שעוסקים יותר פעילות גופנית, שורפים יותר שומן, הופכים לנמרצים ופעלתניים ורוצים לעסוק בעוד פעילות גופנית. ככל שרואים את הירידה בשומן ובהיקפים, מתלהבים יותר מהתהליך, ורוצים עוד ועוד מהכייף הזה, ששמו פעילות גופנית שמותאמת לצרכים ולרצונות האישיים. 

איזה פעילות גופנית אתן עושות? ספרו לי בתגובות

אל תהיו פושעים. אל תתנו לילדים שלכם ממתקים

מה יכול להיות מרגש יותר מלראות ילד מתענג על שוקולד? שואל ניסן שור במדור שלו במוסף "הארץ". הוא מספר על ביעותי לילה של הילד שלו, שחולם על ממתקים, ועל ילדותו שלו עמוסת הממתקים והחטיפים בשנות השמונים. עוד הוא מתאר שכן חובב בריאות, חמוץ ולא נחמד כמובן, שמנע מילדיו ממתקים ומת בדמי ימיו, כמו שקורה להרבה בריאותנים אובססיביים, לדעתו, ומתאר את אומללותם של ילדים שנמנעים מהם ממתקים. הוריהם, אמנם אינם שקולים לגמרי להיטלר ולחניבעל לקטר, אבל הם בהחלט פושעים מטורפים ואחוזי אמוק. לסיכום מפציר שור בקוראיו לא להתעלל בילדיהם, ולהעמיס עליהם ממתקים, חטיפים, משקאות מתוקים וג'אנק פוד, כדי פשוט לחיות. 

לא מאמינים למקרא עיניכם? הנה הכתבה. 

הזדעזעתם מספיק? אז בואו נעמיד דברים על דיוקם: 

גם אני גדלתי בשנות השמונים, ואפילו לא רחוק מהמקום בו גדל ניסן שור. גם אצלנו לא הכירו את המושג בריאות, כלומר, לא בהקשר של אוכל, וגם אנחנו לא קראנו את האותיות הקטנות על השקיות (חוץ מאשר על נקניקים, שדווקא הם, ולא ממתקים, היו הפרי האסור אצלי בבית, בגלל הניטראטים והניטריטים שההורים שלי ראו כאויבים גמורים). אבל, לא היה לנו משהו מתוק או מלוח ביד. להיפך. היה מדף לממתקים, והוא היה כל כך גבוה, שאחותי ואני נהגנו להמציא כל מיני שיטות כדי להגיע אל מעט הסוכריות וקצת בייגלה שהיו שם לפעמים. עם כל חיבתנו לממתקים, היה ברור וידוע שזה לא בריא, לא לשיניים ולא בכלל. והחינוך שקיבלנו די השתלם - לאחותי ולי (ביחד) יש פחות מעשר סתימות, וכל השיניים שלנו עדיין איתנו. 

מה שלא היה ידוע אז, בשנות השמונים, ידוע היטב היום - סוכר ושמן הם לא בריאים. שיניים, לב, כלי דם, כליות, מעיים, מוח, עיניים - כולם עלולים להפגע מצריכה עודפת של ממתקים, חטיפים וג'אנק פוד. את הנזק שנגרם למי שגדל בשנות השמונים כבר קשה לתקן (ועכשיו מגיעות השנים שבהן הוא מתחיל להתבטא), אבל למה לא ללמוד מהניסיון ומהידע הרפואי הקיים, ולמנוע את זה מהדור הבא? 

הילד של שור בוכה באמצע הלילה ורוצה ממתקים, כי הוא מכור לסוכר. הוא כבר לא יכול בלי. ילדים שאוכלים ארוחת ערב מזינה שכוללת חלבונים, פחמימות מורכבות ויטמינים וסיבים (כלומר, חביתה, פרוסת לחם מלא עם גבינה וירקות), לא מתעוררים בבעתה וחולמים על עוגיות ובמבה. הם הולכים לישון שבעים, וישנים עד הבוקר, לשמחת הוריהם.

התיאורים של ילדי השכן הבריאותן, שמתנפלים על סוכריה שנפלה במקרה, אכן קורעי לב, אבל נובעים מהקיצוניות שבה חיו. מניעה של כל דבר, לא רק ממתקים, עלולה להביא לחשק עז, במיוחד אם כל הסביבה רואה בהם, לא רק משהו טעים, אלא משהו חשוב - פרס על התנהגות טובה, סימן למקובלות חברתית, ואפילו עמידה על שלך ומרד בהורים. לכן כדאי לא למנוע ובטח לא לאסור, אלא להציב גבולות ברורים, ולדעת באופן ברור גם מתי חורגים מהם ובאיזו מידה. 

ניסן שור מגדיר את האנשים שמקפידים על בריאותם ועל בריאות ילדיהם כחולי שליטה. אבל הוא מתבלבל בין שליטה להצבת גבולות. כמו שנלך בביטחון רב יותר על גג שיש לו מעקה מאשר על גג שאין לו, כך גם ילדים מרגישים בטוחים יותר כאשר הם יודעים מה מותר ומה אסור. אסור היא לא מילה גסה. היא מילה שמראה שלאבא ואמא אכפת מהילד שלהם ומהבריאות שלו. זה אולי לא כל כך כייף כרגע, כשממש מתחשק להתייחד עם סוכריה על מקל, אבל בטווח הארוך הרבה יותר משתלם, גם לילד וגם להורים שלו, לקבוע גבולות לאכילת ממתקים. זה לא אומר שצריך להתנזר לגמרי מאכילת ממתקים וחטיפים, אלא שכדאי להחליט, עדיף יחד עם הילד, על סוג הממתקים ומתי לאכול אותם. השיתוף יעזור לילד לעמוד בהחלטה. 

שור חושש לאיכות חייהם של הילדים שאוכלים פירות ואגוזי מלך בגני השעשועים, וטוען שהם סובלים. הוא מתבלבל: ילדים שלא מכירים את האפשרות של להאביס את עצמם בממתקים וחטיפים מתוקים ומלוחים עד בחילה, שעושים אותם חסרי סבלנות ומלאי מרץ רגעי, שמחים לעצור לרגע מהמשחק, ללכת למי שמחכה להם על הספסל, ולקחת פסק זמן (כלומר, פרי או אגוז).

החיים מורכבים יותר מאשר מזיק או לא מזיק, גורס שור, ויש פער עצום בין קרקרים בטעם קרטון לבין נחשי גומי בטעם צבע מאכל. החיים הם רצף של אכילת ירקות ופירות, קציצות ושניצל, פסטה, לחם, גבינות וחומוס, וכן, גם כמה ממתקים מדי פעם.אז "הכל במידה", והכי חשוב, לא צריך לדחוף את הראש לתוך קערה ענקית של ממתקים וחטיפים בשביל לחיות, כמו ששור מציע, אפשר גם להנות מדברים שלא קשורים באוכל ומפעולות שאינן אכילה. 

ואיך אצלכם? פריכיות או סוכריות? ספרו בתגובות. 

סופגניות - כן או לא?

חנוכה בפתח, הקונדיטוריות במתח, ושר הבריאות, שכבר הביע את דעתו בעבר בענייני תזונה נכונה, קורא לציבור להמנע מאכילת סופגניות. 

קמח לבן, המון סוכר ועוד יותר המון שמן, החומרים שמהם מורכבות הסופגניות, באמת לא נשמעים כמו מתכון לבריאות טובה. גם המספרים מהלכים אימים - בכל סופגניה יש כ- 500 קלוריות, שזה בסביבות 70 קלוריות לביס. ב- 500 קלוריות אפשר לאכול ארוחה שלמה, שכוללת בשר (צלוי), פסטה או אורז, ומנת ירקות מבושלים או  מאודים. ארוחה כזו היא כמובן הרבה יותר מזינה ומשביעה, וכוללת ערכים תזונתיים מגוונים. 

מצד שני, להפוך את הסופגניות לאויבות הבריאות זה די קיצוני. סופגניה, ממש כמו מצה בפסח ואוזן המן בפורים, היא מסמלי חג החנוכה, שהוא חג משפחתי וחברתי (תלוי עם מי אתן בוחרות להדליק נרות...), שמכניס קצת אור וחום  בחושך החורפי. נכון, ממש לא חובה לאכול סופגניות, ואפשר להחליף אותן בפחמימות יותר "בריאות" (או בירקות מאודים), אבל סופגניות הן חלק מאווירת החג ומהכייף.

בקבוצות לאורח חיים בריא "מפסיקות לספור, מתחילות לסמוך", שאני מנחה יחד עם סיגל ביצור, אנחנו מלמדות, שמי שסומכת על הגוף שלה כל השנה, לא צריכה לזכור כמה קלוריות יש בסופגניה, ובטח לא לספור אותן ולחשב מה היתה יכולה לאכול בכמות הקלוריות הזו. 

הגישה שלנו דוגלת במתינות ובדרכי נועם ולא בהחרמות. המפתח לחיים בריאים הוא איזון, ולא התנזרות מוחלטת. מי שמקפידה על אורח חיים בריא כל השנה, אוכלת הרבה ירקות, שותה מים ועושה פעילות גופנית סדירה, יכולה לאכול, אם היא רוצה, סופגניה או שתיים במהלך החג.

הסוד הוא להפחית בכמויות, לשמור על הגבולות שתקבעו מראש, ולזכור ש"הכל במידה", ושהשמחה האמיתית באה מהמפגש המשפחתי/ חברתי בעת הדלקת הנרות, ולא מאכילת פחמימה זו או אחרת.

אז סופגניות - מחרימות או זורמות? כתבו לי בתגובות:

יושבנוּת - המגיפה של המאה ה- 21

רובנו, גם מבוגרים וגם ילדים, יושבים רוב היום - לומדים, עובדים מול מחשב, נוסעים ואפילו את שעות הפנאי מבלים מול המחשב או הטלוויזיה. במחקר שנערך בארה"ב, התברר שמבוגרים וילדים יושבים מעל 7 שעות ביום. ישיבה מרובה עלולה לגרום ללחץ על החוליות ולהתכווצויות שרירים, שגורמות לבעיות שריר שלד ולכאבים הנובעים מהן - כאבי גב, צוואר וגפיים. ישיבה ממושכת מעלה את הסיכון לקרישי דם, במיוחד אם גם שוכחים לשתות, וכן לעליה בסיכון להשמנת יתר, למחלות לב וכלי דם. 

איך אפשר להמנע מסכנות היושבנוּת? הנה כמה רעיונות: 

במשרד:

1. סדרו את עמדת העבודה, כך שתהיה נוחה לכם: גובה הכסא צריך להיות כזה שהרגליים יהיו מונחות על הרצפה, הירכיים ב- 90 מעלות לשוקיים, האמות ב- 90 מעלות לזרועות והגב התחתון צמוד לבליטה במשענת הכסא. אפשר להעזר בכרית לגב או בארגז תומך לכפות הרגליים. את חלקו העליון של מסך המחשב מקמו בגובה העיניים, והעזרו בחבילת ניירות מחשב, כדי להתאים את גובהו של המסך. 

2. הציעו לקיים פגישות בעמידה או בהליכה, במקום בישיבה. תועלת נוספת, על הדרך - הן גם יתקצרו ויתמקדו ויהפכו אתכם לעובדים יעילים יותר. במקום לדבר עם קולגות בטלפון או באימייל, לכו למשרד שלהם ודברו איתם שם או הציעו להם ללכת איתכם. שוחחו בטלפון תוך כדי התהלכות במשרד, במקום בישיבה.

3. מקמו רחוק - הציבו את המדפסת מחוץ למשרד שלכם, ולכו לקחת כל הדפסה ששלחתם. החזיקו בקבוק מים ופירות במקרר,ולא לידכם.

4. זוזו לעיתים קרובות - אחת ל- 45 דקות, עשו הפסקה. קומו מהכסא, לכו לשתות מים או לכו לקחת את הדואר. עודדו את הילדים לצאת להפסקה ולא להשאר בכיתה, ולעשות במהלכה פעילות גופנית קלה. גם להם חשוב לזוז. אם אתם נוהגים במשך זמן ממושך, עצרו בתחנת דלק, וצאו להתאוורר, לזוז ולהתעורר.

5. עשו מתיחות, שישחררו את השרירים שנתפסו בישיבה הממושכת. למשל - סובבו את הכתפיים מספר סיבובים אחורה ומספר סיבובים קדימה. הניעו את הראש, בתנועות רחבות של "לא" ו"כן". שלבו את אצבעות הידיים זו בזו, וסובבו את כפות הידיים המחוברות, לשחרור פרק כף היד. קרבו את השכמות זו לזו מספר פעמים. סובבו את הקרסוליים מספר סיבובים, פעם החוצה ופעם פנימה. 

בבית:

6. מצאו תחביבים שאינם כוללים ישיבה - עבודה בגינה, בישול, ריקוד, הליכה, וכמובן כל סוגי הספורט. 

7. החליפו נסיעה ונהיגה בהליכה ורכיבה על אופניים. נכון, זה לוקח יותר זמן, ולא כל כך נעים כשיורד גשם זלעפות, אבל הרבה יותר בריא!

ראיון בבלוג - עם נורית אלבוחר

 

את נורית אלבוחר אני מכירה כבר הרבה שנים, מתברר, עוד כשנהגנו שתינו לגלוש בפורום אומנות שימושית כחובבות יצירה. אלא שאז השתמשנו בכינויים, ולכן רק כשנפגשנו בגלגול הנוכחי שלנו, קישרנו בין השם, הפנים ותחום היצירה... חלק נכבד מאורח חיים בריא כולל התייחסות לנראות שלנו, ואני אוהבת את הגישה של נורית ללבוש ולהשפעה שלו על מצב הרוח, המראה והשמירה על אורח חיים בריא. לכן שאלתי אותה כמה שאלות על עצמה ועל התחום. למתמידות בקריאה - יש בסוף מתנה שווה מנורית.

   
    מי את?  

אישה רבת כובעים – אמא, בת, בת זוג, חברה, אשת עסקים, וכמובן - נורית אלבוחר סטיילינג – בעלת "להתלבש נכון.להרגיש טוב" - יועצת תדמית וסטיילינג, קוד לבוש, מרצה ומנחת סדנאות לפרטיים וחברות.
בוגרת אוניברסיטת בן גוריון בנגב בבלשנות אנגלית. נשואה ליובל ואמא לשלושה ילדים מקסימים, יעל, אמיר והילה. 

 
   איך הגעת לעסוק בסטיילינג?   

גדלתי בחולון, הייתי בתנועת הנוער העובד והלומד, הסתובבתי יחפה ועם ג'ינס קרועים (בלי שההורים שלי ידעו כמובן) ולק ואודם היו ממש מחוץ לתחום. הדרכתי בתנועה, לא הפסדתי אף הרקדה, ובצבא הייתי בנח"ל. מאז שאני זוכרת את עצמי, יצירה, אמנות, צבעים היו חלק בלתי-נפרד ממני.  בתור ילדה תמיד יצרתי - סרגתי, רקמתי, תפרתי, ציירתי וצבעתי. עבדתי הרבה שנים בהייטק, התפתחתי ומאוד נהניתי.

תמיד התלבשתי בצורה מעניינת, וחברות ביקשו שאייעץ להן איך להתלבש. יום אחד זרקה לי מישהי, את מתלבשת כל כך יפה, ממש סטייליסטית! והופ, נפל לי האסימון, והלכתי ללמוד בשנקר, במחשבה שזה יהיה עוד תחביב. גיליתי תחום מדהים שמחבר את הרגישות שיש לי לאנשים, את החוש הטבעי שלי לצבעים ושילובים מעניינים, עם מתן כלים פרקטיים. במהלך הלימודים שיניתי את סגנון הלבוש, ופתאום התחלתי לקבל מחמאות - איך רזית, איזה יופי את נראית – למרות שלא ירדתי גרם, ושום דבר לא השתנה חוץ מהבגדים. נראיתי יותר רזה, וגם חשבו שאני יותר גבוהה!

 זה השפיע על המוטיבציה שלי לשמור קצת יותר על הבריאות, לחזור לספורט. בעצם, עברתי שינוי הפוך - קודם התלבשתי יפה ומחמיא, וכבונוס גם ירדתי במשקל. למדתי איך להתלבש כך שגם כשאני עולה במשקל, אני נראית טוב ומקבלת מחמאות.

ומכאן הכל כבר היסטוריה - מה שהלכתי ללמוד סתם בשביל עצמי, הפך להיות המקצוע שלי. זו מין סגירת מעגל, כי למדתי בלשנות אנגלית שזה בעצם חקר השפה, ועכשיו אני מלמדת את שפת הלבוש – להרכיב הופעה שלמה שמעבירה מסר, בעזרת שילוב בין פרטי הלבוש, ממש כמו שמשפט מעביר מסר בעזרת מילים. 

         מה האני מאמין שלך?

הדבר הכי משמעותי בעיני הוא השפעת הבגדים עלינו, וזה בעצם מה שאני עושה - עוזרת לנשים להראות לעולם את הייחוד שלהן בעזרת הלבוש וההופעה, כדי שירגישו טוב עם עצמן. לא משנה מה המידה, מבנה הגוף, מספר הקמטים או השערות הלבנות, אלא הדרך בה את תופסת את עצמך, נהנית מעצמך ומסביבתך, מצבעים ומטקסטורות.

מנסיוני, ברגע שאת מתלבשת בצורה שנכונה לך ולמבנה גופך, את מקבלת מחמאות, שמחה ומרוצה מעצמך, זה יכול להוות צעד ראשון קדימה בכל מישור שחשוב לך - בתזונה, ספורט, עבודה וקריירה, זוגיות ועוד.

מה זה אורח חיים בריא בשבילך?

לאכול ארוחות מסודרות, לשלב פירות וירקות, להפחית בטיגונים, להשתדל מה שיותר דגנים מלאים, לשתות הרבה ובעיקר מים, אוהבת מאוד שוקולד ומדי פעם מתוקים אחרים. עושה מדי פעם ספורט – הליכה בשבת בבוקר בים, ולפעמים רכיבה על אופני הרים.

  

הסיפוק הכי גדול שלי בעבודה, הוא לסייע לאישה לצאת מהגבולות שקבעה לעצמה, להתנסות בלבוש חדש שאף פעם לא העזה ולא חשבה שיתאים לה, ולגלות שהיא יכולה להראות וואו, בלי קשר למידותיה, כי בכל צורת גוף אפשר להראות טוב.  

    חמש שמחות קטנות: 

ולכל מי שהגיעה עד פה, מגיעה מתנה שווה - המדריך שיעזור לך להתלבש כמצליחנית לפי הלו"ז וההרגשה - תודה לנורית!

סירי לידה - משהו קטן וטוב

 

סירי לידה הוא פרוייקט קהילתי המופעל בהתנדבות על ידי נשים, שמבשלות לאמהות אחרי לידה, ומיועד להקל עליהן את השינוי הגדול בחייהן ולעזור להן להפוך לחלק מקהילה תומכת.

בשכונה שלי הפרוייקט פועל כבר מעל שנתיים, בהצלחה גדולה - כמעט כל שבוע יש יולדת והמון נשים מתנדבות לבשל. אפילו בית הקפה המקומי נרתם לפרוייקט, ולכל יולדת תורם חבילה נאה של מאכלים. אתמול שודרה על סירי לידה כתבה בערוץ 10, וגם אני הופעתי בה.  את הכתבה אפשר לראות כאן.
אם בא לך להצטרף, את מוזמנת לדף פייסבוק של סירי לידה, שאני אחת משלוש המנהלות שלו. כאן אפשר לראות באיזה ערים הפרוייקט פועל, להצטרף או לייסד).

בחזרה לשגרה

 

ה"חגים", התקופה הזו שבה לא עובדים (כמעט), מבלים הרבה עם המשפחה ואוכלים הרבה, הם כייף. כייף לצאת מהשגרה, לנוח, להפגש עם אנשים שלא ראינו הרבה זמן ולאכול מאכלים טעימים שלא אוכלים ביום-יום. 

אבל חוץ מילדים בגיל בית ספר, כולם חושבים שזה ארוך מדי, והתירוץ "אחרי החגים", כבר כמעט הופך לשגרה בעצמו. 

אז הנה, "אחרי החגים" הגיע סוף סוף וזה הזמן לחזור לשגרה של אכילה בריאה ופעילות גופנית (או להתחיל אחת כזו. זוכרת את ההחלטות מלפני חודש?). איך עושים את זה? כמו כל שינוי - בצעדים קטנים:

בחגים הקיבה התרגלה לקבל הרבה אוכל, וכדאי לתת לה לחזור לעצמה לאט לאט, ולא בדיאטת כסאח. הפחיתי בהדרגה את הכמויות עד שתחזרי לכמויות, שהיית רגילה לאכול לפני החגים. התחילי כל ארוחה בסלט ירקות או ירקות מאודים, שגם משביעים וגם נותנים אנרגיה.

תני לגוף להתרגל מחדש לפעילות גופנית סדירה, ולכן אל תתחילי אימונים בעצימות גבוהה, אלא הדרגתית. שלבי בפעילות הרגילה שלך אימוני כוח, שמזרזים את חילוף החומרים, ועוזרים לבנות מסת שריר על חשבון השומן שנצבר במהלך החגים. 

הצעדים הקטנים יעזרו גם לנפש ולראש להבין שהיה כייף אבל החופשה נגמרה, ושעד לחופשה הבאה חוזרים לשגרה. פרגני לעצמך על כל הצלחה, וזכרי שאת לא בתחרות עם אף אחד, אפילו לא עם עצמך. 

 

רוצה תמיכה? בחודש הבא נפתחים המחזורים הבאים של קבוצת "מפסיקות לספור, מתחילות לסמוך". עכשיו ההרשמה המוקדמת בהנחה גדולה. כל הפרטים כאן.

מה שלא נחשב

כשאת מנסה להקפיד על התזונה, את מחשיבה כל מה שנמצא בצלחת, ומשתדלת שיהיה שם אוכל בריא פחות או יותר, שמתאים לתפריט שנתנה לך פעם דיאטנית או שקראת עליו בעיתון. אבל את שוכחת (בכוונה או שלא כל כך...) את כל מה שלא נחשב. למשל:

כל מה שאוכלים אחרי 12 בלילה.
כל מה שאוכלים מתוך הסיר.
שאריות שהילדים כבר לא רוצים (כי הם מלאים!)
מה שנשאר בסיר שניה לפני ששוטפים אותו
ביס קטן ממנה של מישהו אחר
קינוח (יש לזה קיבה נפרדת).
לישר עוגה (כי זה לא אסתטי, שהיא עקומה ככה)
טעימות תוך כדי ההכנה (אפילו כתוב במתכון: טועמים ומתקנים את התיבול). 
כל מה שבריא - פירות, פירות יבשים, אגוזים
עוגת תפוחים (תפוח זה פרי)
בהריון (אוכלת בשביל שניים)
בהנקה (עכשיו אפילו רואה את זה שאוכלת בשבילו)
במחזור
נוזלים (גם אם זה אייסקפה או שייק פירות)
כל מה שלא טעים
כל מה שקטן (גרעינים שחורים, קינוחים קטנים, הדברים הקטנים האלה שנותנים בכניסה לחתונות)
כל מה שאוכלים בעמידה
כל מה שאוכלים ישר מהמקרר
כל מה שאוכלים בזמן צפיה בטלוויזיה
סלט ירוק (אפילו עם המון רוטב)
פריכיות עם קוטג'
כל מה שאוכלים בחופשה
כל מה שאוכלים ביום ההולדת
כל מה שאוכלים מחוץ לגבולות המדינה
אוכל שלא צריך בשבילו צלחת ומזלג
הלחם שמביאים במסעדה לנשנש לפני שמגיעות המנות הראשונות (בעיקר אם בחינם)
נשנושים שמגיעים עם משקאות: עוגיה עם קפה, פיצוחים עם בירה
כל מה שאוכלים בזמן שמחכים שהאוכל במיקרוגל יתחמם כבר
חייבת מתוק אחרי הארוחה
כל מה שאוכלים אחרי ספורט 
אנטיפסטי ואחריו פסטה (כי מינוס ופלוס זה אפס)
אם אף אחד לא ראה, לא נחשב!

כשאת סופרת קלוריות, את עסוקה בלחשוב מה מותר ומה אסור, מה נחשב ומה לא נחשב, ולא מקשיבה לגוף שלך, שיודע הכי טוב מה הוא צריך ומה נכון לו ולך. ספירה של קלוריות או נקודות מביאה לתוצאות של ירידה במשקל, אבל הן זמניות, ואחרי זמן לא רב של ניסיון להתמיד, מעלים בחזרה את כל המשקל שירד, ואפילו יותר. 

שמירה על המשקל, וחשוב מזה - על הבריאות, היא לא רק ציות לכללים שמישהו אחר קבע. שינוי הרגלים של תזונה, פעילות גופנית, שינה וכל מה שקשור לאורח חיים בריא, כזה שנשאר לתמיד, עובד רק אם תקשיבי לגוף שלך, ואת ההקשבה הזו לגוף, את הזיהוי של הצרכים שלך, האכילה הנכונה ויצירת ההרגלים שנשארים, אנחנו, סיגל ביצור ואני, מלמדות ב"מפסיקות לספור מתחילות לסמוך".

אז אם את מעוניינת לאמץ הרגלים של אורח חיים בריא, בלי להשתעבד לספירת קלוריות ולרמות את עצמך תוך כדי, את מוזמנת להצטרף אלינו!