סליחה

השקט של יום הכיפורים גורם לי לחשוב על דברים שהייתי רוצה לעשות אחרת. זה מין חשבון נפש, שהולך טוב עם ההחלטות לשנה החדשה, שהחלטתי בראש השנה. למשל, לבקש סליחה מהגוף שלי על שהתייחסתי אליו כמובן מאליו. 

השנה אני מבטיחה -

להזין אותו במאכלים שנכונים לו (פחות מטוגן, יותר עלים וקטניות) להקשיב לרעב, ולאכול כשאני רעבה
להקשיב לשובע, ולהפסיק לאכול, עוד לפני שאני שבעה
לשתות יותר מים, גם בחורף
ללכת לישון שעה מוקדם יותר 
להזיז את הגוף, לא רק בשיעורי התעמלות, אלא גם כשאני לא חייבת, למשל, במקום לנסוע באוטו. 

לשמוח בו כמו שהוא, ולא כמו של דוגמנית בת 14 (שכמוה לא נראיתי גם כשאני הייתי 14), 
להלביש אותו בבגדים שמתאימים לו, ולא לטרנדים שהמציאו אנשים שלא חיים את החיים שלי,
להאמין בו, שהוא יכול לעשות את מה שאני רוצה שיעשה
לעשות דברים מהנים, כמו לטייל, לרקוד ולשחק בכדור
לזרוק את האמונות המגבילות ולאמץ מטרות ישימות ומניעות קדימה

אז השנה אני סולחת לגוף שלי, ומבטיחה לשפר את מערכת היחסים שלנו, כי יש לנו עוד הרבה שנים יחד...