ראיון בבלוג - עם סיגל ביצור

את סיגל ביצור הכרתי דרך המאמנת נעה שטרייכמן, שחשבה שמכיוון ששתינו עוסקות באורח חיים בריא, כדאי שנכיר זו את זו. אז נפגשנו, והיה נחמד, וחלפו כמה שנים, ולפני שנה וחצי סיגל הפכה להיות שותפתי להפצת אורח חיים בריא לנשים, כמנחה משותפת של קבוצות לאורח חיים בריא, "מפסיקות לספור מתחילות לסמוך", וכיוצרת משותפת של החוברת שלנו להדרכה ותרגול של אורח חיים בריא. לכן הגיע הזמן שאשאל אותה כמה שאלות. לשמחתי, היא הסכימה לענות:

מי את? 

אני סיגל ביצור – בת 54, נשואה ואמא לשניים. למדתי ביולוגיה המון שנים אז יש לי תואר דוקטור. מיד אחר כך עברתי לעבוד בהייטק, ועכשיו אני בקריירה השלישית שלי, מרצה ומנחת קבוצות לאורח חיים בריא.
אני אוהבת לקרוא, לתרגל יוגה ומדיטציה, לטייל, לבשל, וכשיהיה לי זמן, אחזור לעסוק בפסיפס ותחומי יצירה נוספים.

איך הגעת לעסוק במה שאת עוסקת?

לעיסוק הנוכחי שלי הגעתי כסגירת מעגל. התחלתי בעולם המדע, במחקר בסיסי. זה התחום שתמיד עניין אותי. המעבר לעולם המחשבים היה סוג של אילוץ, ואחרי 13 שנה השינוי היה הכרחי. תחום הבריאות שבו אני עוסקת כרגע משלב את ההתעניינות המדעית שלי, את היכולת ללמד ולהדריך, עם האפשרות לעזור לאנשים למצוא את הדרך שמתאימה להם לשפר את ההרגשה בהווה ולמנוע מחלות בעתיד.

מה האני מאמין שלך?
 אני מאמינה שבכל נסיבות חיינו, אנחנו יכולים לשפר. לפעמים הרבה ולפעמים מעט. התפקיד שלנו הוא לפעול לשיפור הזה בכל דרך אפשרית. לשבת ולשאול למה אני, ולהטיל אחריות על אחרים – לא מקדם ולא משנה. לשאול מה אפשר לעשות, ואיך להוציא את זה לפועל – זו הדרך לשיפור.

מה זה אורח חיים בריא בשבילך?

אורח חיים בריא מורכב מאינספור בחירות קטנות – כשהקריטריון לבחירה הוא "האם זה טוב עבורי". טוב - לא במובן של יעשה לי טוב בפה ובבטן, אלא שיתן ערך לגוף שלי ולא יזיק לו. כשמודדים בעיניים האלה, קל להתעלם מהרעש שהסביבה מציגה לנו, ולבחור באוכל אמיתי, שנותן לנו ערך תזונתי. נהיה קל לצאת מהבית ולזוז, במקום לשבת עוד שעה מול מסך, וקל גם ללכת לישון במקום לענות על עוד מייל או פוסט בפייסבוק. יש הרבה דרכים לעזור לעצמינו בבחירות האלה – תכנון, התארגנות, שיתוף חברים... המטרה היא להפוך כל בחירה כזו להרגל, כך שעם הזמן שלב ההתלבטות נחסך. 

חמש שמחות קטנות: 

1. יש את השמחות הקטנות שאנחנו לוקחים כמובן מאליו – אבל ככל שהחיים עוברים ברור יותר שהן לא תמיד כאלה – ארוחה משפחתית שכולם מגיעים אליה, טלפון מהבת שלי או מחברה שמזמן לא ראיתי. עם הזמן למדתי שבתוך הרעש והמהומה שאנחנו חיים בהם כדאי לעצור ולשים לב גם לקטנות.

2. בתור דחיינית שצריכה תאריכי יעד כדי לפעול, אני שמחה על כל פרוייקט שמגיע בשלום אל סופו. כאן בתמונה פרוייקט פסיפס ישן שלקח המון זמן עד שהסתיים בגלל כל מיני ענינים טכניים. מאוד גאה בעצמי שלא התייאשתי.

 

3. במישור המיקצועי, אני שמחה בכל פעם שאני מרצה ורואה את העיניים של הקהל. כשיש שם התעניינות ורצון לשמוע עוד, כשנגשים אלי בסוף ההרצאה ושואלים שאלות ומפרגנים – זו בהחלט שמחה גדולה.

4.   השמחה של הלמידה – כשאני לומדת משהו חדש ויכולה להעביר אותו הלאה, ללקוחות שלי. אני חושבת שללמוד זה הדבר שאני הכי אוהבת והכי מעניין אותי, וכשזה עוזר לי לעזור לאחרים זה שווה כפליים.

 

5. אחרונה, השמחה שעולה כשאני רואה את הילדים שלי – שהם כבר גדולים ומתחילים להכנס לחיים העצמאיים. כל אחד בדרכו ולפי יכולותיו הוא אדם שלם, ששואף לממש את עצמו ואת רצונותיו. אני שמחה שהם שואפים לעצמאות ופועלים כדי להשיג אותה.

שיר אהוב:

את הטעם המוזיקלי שלי גיבשתי בסוף שנות השבעים תחילת השמונים. שירים שאני יודעת את המילים שלהם ויכולה לשיר עם הרדיו – מה שיכול להיות מאוד מביך. בחרתי שיר של אבבא – כי אם כבר פדיחה אז עד הסוף...

ובנימה אופטימית זו, סיגל ואני מזמינות אתכן לבית החדש שלנו, "בריאת, הבית לאורח חיים בריא", שמרכז את כל הפעילות שלנו - אימון אישי, הנחיית קבוצות, הרצאות וסדנאות בישול בריא. אחלו לנו הצלחה!

מסע מסביב למזווה/ דליה למדני

לחם וחמאה, מלח ופלפל, עגבניה ולימון, תירס ותפוח אדמה, זית וקפה, ביצים וגבינות - אלה רק כמה מהמאכלים שהם הבסיס למזווה המערבי כיום, ושאותם סוקרת דליה למדני בספרה המקיף, מלא הדעת. 20 פרקים יש בספר, וכל פרק סוקר מצרך אחד - החל ממקורו לפני אלפי שנים, דרך שיטות גידולו ועיבוד ועד הגעתו למערב והשתלבותו בתפריט הנפוץ היום. למדני סוקרת שיטות גידול והכנה, תחליפים ואופנות, מצרפת מנהגים וציטוטים, ובוחנת את הסמליות וההתפתחות של כל מצרך לאורך הדורות. 

כך למשל, בפרק על הזעפרן מסופר על עופיונים בציפוי זהב אמיתי בחצרו של מלך צרפת, שנתנו השראה לציפויים בזעפרן אצל פשוטי העם; בפרק על העגבניות מסופר על האמונה הטפלה בדבר היותן מזיקות לבריאות, שכתוצאה ממנה נכנסו לתפריט האמריקאי רק במאה ה- 19 (כעגבניות משומרות בפחית); בפרק על הביצים - על מקורן של ביצי הפסחא; ובפרק על המלח - על שיטות להפקת מלח.

זהו ספר מקיף קריא ומהנה, שמוסיף הרבה ידע למי שמתעניין במזון ובבישול. הספר הוא שילוב בין ספר מדעי עם רשימה ביביליוגרפית ארוכה, ובין ספר בישול - בסוף כל פרק יש מתכון לא בנאלי, בו נעשה שימוש ברכיב המזון שעליו מסופר בפרק. אפשר לקרוא את הפרקים ופשוט להנות מהתוכן העשיר והמרתק, אפשר ללמוד ממנו הרבה, ולספר אנקדוטות ממנו במסיבות (בעיקר כאלה שנערכות ליד שולחן האוכל), ואפשר להתייחס אליו כאל ספר בישול ולנסות מתכונים קלאסיים כמו פאי דובדבנים (מהפרק על החמאה) או סלט שעועית סרי לנקי (מהפרק על הפלפלת). כל אחד יכול לבחור, ממש כמו באוכל.

איך לשמור על אורח חיים בריא גם בחופשה?

הגיע הקיץ, וממש מתחשק לצאת לחופשה. בארץ, בחו"ל, לא משנה, העיקר להתנתק קצת מחיי היומיום השוחקים. אבל היציאה מהשגרה עלולה לגרום לשינוי בהרגלים התזונתיים, ויחד עם ישיבה ממושכת בנסיעות ארוכות, מתקבל מתכון בטוח לעליה במשקל והרגשה לא טובה. איך אפשר למנוע את זה? הנה כמה רעיונות: 

1. לכו הרבה.
גם אם שכרתם רכב, ויש לכם נסיעות ארוכות. אם אתם בעיר - ותרו על נסיעה בתחתית או רדו תחנה אחת קודם ולכו ברגל. אם אתם מחוץ לעיר, צאו לטיולים שכוללים הליכה או אפילו לכו כחצי שעה בפארק או בחוף. 

2. אכלו ארוחת בוקר מזינה.
אם ארוחת בוקר כלולה במחיר החדר, נצלו אותה. זו הזדמנות להכיר את האוכל המקומי, ולמלא את הבטן כך שתהיה לכם אנרגיה לטיול היומי. אם אין ארוחת בוקר במלון, קנו אוכל בסופר או בחנויות מכולת וירקן מקומיות, שזו הזדמנות טובה אפילו יותר להכיר את האוכל המקומי. כשהיינו בפריז לפני כמה שנים, נהגנו לקנות מצרכים לארוחות בוקר בחנות מכולת קטנה, ובכל בוקר זכינו לברכת "בון ז'ורנה!" מהמוכר. איזה כייף להתחיל כך את היום!

3. קנו פירות וירקות וקחו איתכם, לארוחת 10 ולמצוקת רעב.
למשל, עגבניות שרי, גזר גמדי, תפוחים, ענבים. קחו גם קרקרים, פריכיות, פירות יבשים - לאותה מטרה. בארה"ב תוכלו למצוא בחנויות באתרי הטבע תערובת פירות יבשים ודגנים שנקראת Trail Mix, שנשמרת להרבה זמן. 

4. אכלו ארוחת ערב מוקדמת יחסית.
בארץ אנחנו רגילים לאכול בצהרים ארוחה חמה וכבדה יחסית. אם נוהגים כך בטיול, קשה מאוד להמשיך אחר כך בהליכה או בפעילות אחרת שמצריכה מאמץ וריכוז. אפשר לאכול סנדביץ בצהרים, ואת הארוחה הכבדה לאכול לקראת הערב, בסביבות השעה חמש. 

5. שתו הרבה מים.
זה מרווה, זה ממלא, זה מזרז את חילוף החומרים, וזה בחינם (במקומות שבהם המים מהברז מותרים לשתיה). קחו איתכם בקבוקים מלאים במים, במיוחד אם אתם מטיילים בשטח. 

6. עשו תרגילי התעמלות בחדר במלון.
אני אוהבת להפוך את החפצים בחדר במלון לעזרים בתרגילי ההתעמלות שלי - בקבוקים מהמיני בר הופכים להיות משקולות, הכריות על הספה מצויינות לתרגילי חיזוק של פנים הירך, ועל קצה המיטה אני נשענת בתרגילים לחיזוק השריר האחורי של הזרוע. מזל שבשביל כפיפות בטן לא צריך שום חפץ-עזר!

7. חפשו פעילות ספורטיבית אתגרית.

רצוי לתכנן את הטיול היטב, אבל נחמד להיות מופתעים ולגלות שאפשר לעשות פעילות ספורטיבית במקום שהגעתם אליו. אני אוהבת לרכב על אופניים, וכבר רכבתי בוורסאי, באי מרגיט בבודפשט, ואפילו בעליות של סן פרנסיסקו. עוד רעיונות - קיאקים, רכיבה על סוסים, רולרבליידס, ואומגה או סנפלינג לאמיצים. 

8. צרפו את אלה שמטיילים איתכם.

הציעו לעשות פעילות גופנית ביחד, קנו ירקות ופירות שכולם אוהבים - כל מה שתעשו ביחד, יהיה לכם יותר קל לעשות ולהתמיד. 

ועוד שני טיפים - בסרטון המצורף:

לרכישת החוברת לחצי כאן

ומה עוזר לכם לשמור על אורח חיים בריא בחופשה? כתבו לי בתגובות:

ספרים על אוכל - במיוחד לשבוע הספר (3)

שבוע הספר מתקיים ממש בימים אלה, וכמו בכל שנה, אני ממליצה על ספרים בנושאי אוכל ותזונה. הפעם, גם למבוגרות.

 

1. דילמת השפע/ מייקל פולאן

איך אנשים מחליטים החלטות בנוגע לתזונה שלהם? איך פעולה פשוטה כמו אכילה הפכה ל"יעד תזונתי" ול"דיאטה" שמושפעת מחרדות ומאופנות? האם לצרוך פירות וירקות, ביצים, בשר וחלב מגידולים רגילים או אורגניים? האם יש חשיבות לגידול מקומי לעומת משונע ומיובא? האם יש חשיבות לאכילת תוצרים של חקלאות מאורגנת ומשק חי לעומת ציד ודיג? ואפילו - איך ישן בלילה הצייד, שצד את מזונו?

מייקל פולאן עוקב אחרי שרשרות המזון שהוזכרו בשאלות האלה, ופוגש חוואים רגילים ואורגניים, ציידים ולקטים, שעוזרים לו להבין את הדרך שבה עוברים העגל, התירס, הצבי, החסה והפטריה עד שהם מגיעים אל צלחתו.
הסקירה המלאה - כאן.

2. בז וניאלה/ מרגרט אטווד

הדיסטופיות של מרגרט אטווד (גם "מעשה השפחה", סדרת טלוויזיה שמשודרת בימים אלה הוא ספר שלה) קרובות לזמננו ומבוססות על אירועים שכבר היו והמצאות שכבר קיימות.  הספר, שהעלילה היא לא הצד החזק שבו, מפליא לתאר את הפיתוחים העתידיים בתחומים כמו ביולוגיה ורפואה (מזון מהונדס גנטית, חיות שמגודלות במיוחד לצורך השתלת חלקי חילוף בבני אדם, השבחה גנטית של חיות ושיבוטים), סביבה (המסת קרחונים, המלחת מים מתוקים ומידבור), חברה (פערים חברתיים שיוצרים מעמדות של שליטים ומספקי שירותים, השתלטות תאגידים כלכליים על תחומים רבים תוך התעלמות משאלות אתיות ומוסריות) ותקשורת (הוצאות להורג ופורנוגרפיה משודרות בטלוויזיה). הרעיונות שנשמעים מוכרים כל כך, ועם זאת זרים, הם שיוצרים את תחושת האימה, דווקא בגלל שכל כך קל לדמיין את המתרחש בספר. 

הסקירה המלאה - כאן.

 

3. אופת העוגות מקיגאלי/ גייל פארקין
סיפורה של אנג'ל, אופת עוגות שכונתית ברואנדה, שהופכת עסק קטן למוקד של סיוע חברתי ורגשי. הגיבורה המרתקת הפכה את התפקיד המסורתי של אשה, מאכילה ומנחמת, למקור פרנסה ועזרה לקהילתה, והיא מתחזקת ומתעצמת מפרק לפרק. הספר כתוב היטב ומסרים של העצמה נשית והשראה שזורים בין שורותיו, מבלי לצעוק זאת במפורש. יש בו פשטות תמימה, ולמרות שהמאורעות שמסופרים בו נדמים קטנים ולא חשובים, הרי שיחד הם יוצרים אמירה על מקום, תקופה ותרבות. 
הסקירה המלאה - כאן

ושני ספרי ילדים: 

4 . סלט טוב טרי/ מיריק שניר

סבתא רוצה להכין סלט ירקות, אבל כל אחד מהאורחים בביתה שונא ירק אחר. היא חותכת את הירקות ומכינה סלט, וכשהיא נותנת לאורחים לטעום, מתברר שהסלט טעים ביותר. 

הרבה ילדים (ואנשים) לא אוהבים טעמים או מרקמים של ירקות מסויימים, ויכולים להזדהות עם האורחים שבסיפור. תוך כדי ההקראה חשבתי עם הילד שלי (בן 6) מה יהיה הפיתרון של הסבתא, ובעוד שאני הצעתי "בר סלטים", לשים כל ירק בקערה, ושכל אחד ירכיב לו את הסלט שהוא רוצה, התברר שהיא "הכריחה" אותם לאכול גם את הירק שלא אהבו, אבל התברר להם שבסלט הם כן אוהבים. לא יודעת עד כמה הפיתרון הזה יהיה מקובל על מי ששונאים ירק מסויים עד כדי המנעות מוחלטת, אבל זו בהחלט הצעה שאפשר לדון בה. 

5. הכבשה שבאה לארוחת ערב/ סטיב סמולמן

לזאביק הזאב נמאס לאכול מרק ירקות, והוא חולם על שווארמה כבש עסיסית. חלומותיו מתגשמים ובדלת דופקת כבשה קטנה. זאביק נע לאורך כל הסיפור בין הרעב לבשר ובין הרצון לגונן על הכבשה מפני שיניו החדות. הוא נוקט בתחבולות ובשכנועים, ובסוף הסיפור, מבין שהיא כאן כדי להשאר ומציע לה לחלוק איתו מרק ירקות.
מהסיפור עולה מסר ברור וחד משמעי בעד צמחונות/ טבעונות ונגד אכילת בשר, שכן איך אפשר לאכול מישהו שמחבק אותך ונותן לך נשיקה? אפשר לקרוא את הסיפור כמפגש חמוד בין חיות שבדרך כלל לא נפגשות לשיחה, ויתכן שיעלו שאלות כמו ממה עשויים השניצל והשווארמה ואיפה גרות התרנגולות שמביציהן מכינים את החביתה.

עוד המלצות שכתבתי על ספרי ילדים בנושאי אוכל ואכילה -  כאן וכאן

איך אוכלים באמריקה?

בשבוע שעבר חזרתי מטיול של שבועיים במערב ארצות הברית. נסעתי עם בעלי והילדים הגדולים, שחגגו בשנה האחרונה בר מצווה ובת מצווה, והיה כייף גדול. טיילנו בערים ובהרים, וראינו מקומות יפהפיים. אמריקה, נו. אבל האוכל - זה סיפור אחר לגמרי. 

 מכיוון שכמעט כל יום טיילנו עד הערב, הגענו למלון ולמחרת המשכנו לנסוע, העדפנו לאכול ארוחה גדולה וכבדה במסעדה בסוף היום, ומשהו כמו סנדוויץ או חטיפים באמצע ביום. במסעדות אכלנו בדרך כלל סטייקים והמבורגרים, ואני גיוונתי גם עם דגים, שהיו טעימים בעיקר במקומות שבהם יש נהר ודגים מקומיים.

ארוחת בוקר אכלנו במלון (אם היתה כלולה במחיר החדר) או שהרכבנו מלחם, גבינות, נקניקים וירקות, שקנינו בחנויות מקומיות. ככל שהתרחקנו מהערים הגדולות , לוס אנג׳לס ולאס וגאס, היו פחות ירקות ופירות במרכולים, ויותר ג׳אנק פוד מחריד ממש - ארוחות מוכנות קפואות, ארוחות מוכנות בקופסאות, ארוחות מוכנות בשימורים, המוני סוגים של קורנפלקס, חטיפים וממתקים, שתיה ממותקת ולחם לבן עם מרקם של צמר גפן. הכל מלא בכמויות עצומות של שומן וסוכר וחומרי טעם וריח. 

המנות שאכלנו במסעדות היו טעימות מאוד בדרך כלל, אבל ענקיות, גם השתיה. כאשר התקרבנו למחצית הכוס, המלצרים מייד הביאו כוס נוספת מלאה במשקה שהזמנו. בתחילת כל ארוחה מוגשים לחם וחמאה בחינם, וקל להתמלא מהם.

מהר מאוד הבנו שככה זה לא יילך. התחלנו להיות כבדים ועייפים והתגעגענו לירקות. הפסקנו להזמין מנות ראשונות, ולנשנש מהלחם שהוגש בתחילת הארוחה, שתינו רק כוס משקה אחת (אני הזמנתי סודה, ולפעמים בכלל הסתפקתי במים שהוגשו כמעט תמיד איך שהתיישבנו), וכתוספת בחרנו תפוחי אדמה או ירקות בתנור, (ולא צ'יפס מטוגן).

 

פרוסת לחם די מלא עם ממרח חומוס, עלי קייל ושבבי גזר וסלק (משקית). 

במכולת ניסינו לקנות כמה שיותר פירות (לפעמים היו רק 10 תפוחים על המדף, וקנינו חמישה), פירות יבשים, עגבניות שרי וחסה, וכמה שפחות גבינות עתירות אחוזי שומן ונקניקים. אפילו מצאתי ממרח חומוס, ואכלתי ממנו כמה ימים. גם הילדים התגעגעו לירקות, ובשדה התעופה התאכזבו לגלות רק "סלט" אחד, עתיר חתיכות עוף וגבינות (היו גם חסות, אבל הם שאלו "מה סלט בזה?").

צידה לדרך: פירות יבשים (שלי) ודובוני גומי (של שאר בני המשפחה)

ואיך זה משפיע על האוכלוסיה המקומית? משפיע מאוד. במקומות שבהם הסתובבנו נראה שיש הרבה אנשים עם עודף משקל רב, גם הילדים. הם ממלאים שוב ושוב את הכוסות במשקאות קלים, וקונים המון אוכל מוכן במנות גדולות. ולא פלא, הפרסומות בטלוויזיה מציגות מצד אחד ג'אנק פוד מגרה (עם חוטי גבינה שנמשכים מפיצה והמבורגרים עמוסי כל טוב) ומצד שני מכוני דיאטות, משקאות דיאטות, דיאטות בכמה ימים וכדורים להרזיה, וכולם בפרסומות, גם אלה שאוכלים ג'אנק פוד מגרה, רזים ושמחים. 

 

אפילו על הקפה יש קצפת

עצוב היה לי לראות את זה, וקשה היה לי להאבק כל כך בשביל האוכל שאני רגילה אליו, ושעושה טוב לגוף שלי. רק בגלל שאני יודעת מה נכון לי לאכול, היה לי קל יחסית לשמור על אכילה שנוחה לגוף שלי, ולא גורמת לו לכבדות ובעיות עיכול. וזו ההמלצה שלי למי שנוסעת לחו"ל לתקופה קצרה - לדעת מה טוב לגוף שלך, לשמור על ההרגלים הטובים כמה שניתן, ולדעת שבסוף חוזרים לארץ לשגרה המבורכת.